Page 1007 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 1007
םיטפוש רפס תומחלמו םיכלמ תוכלה פרק ו-ז 985
יד ְו ָאסּור ְל ִהָּפנֹות ְּבתֹוְך ַהַּמ ֲח ֶנה – כדי יד ְו ָאסּור ְל ִהָּפנֹות ְּבתֹוְך ַהַּמ ֲח ֶנה ,אֹו ַעל ְּפ ֵני ַהׂ ָּש ֶדה ְּב ָכל
שלא יהיה האדם כבהמה ,אלא יתרחק ָמקֹוםֶ ,אָּלא ִמ ְצַות ֲעֵׂשה ְל ַת ֵּקן ֶּדֶרְך ָׁשםְ ,מ ֻי ֶח ֶדת ְל ִהָּפנֹות
מכל טינוף (מו"נ ג,מא)ֶּ .ד ֶרְך – מקום ָּבּהֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְ" :ו ָיד ִּת ְה ֶיה ְלָך ִמחּוץ ַלַּמ ֲח ֶנה( "...דברים
לעשיית הצרכיםְ .ל ִהָּפנֹות – לעשות
את צרכיהם" .ולא ייפנו בני אדם בכל כג,יג) .טו ְו ֵכן ִמ ְצַות ֲעֵׂשה ִל ְהיֹות ָי ֵתד ְל ָכל ֶא ָחד ְו ֶא ָחד
מקום ובין האוהלים כדרך שעושים
ְּתלּו ָיה ִעם ְּכ ֵלי ִמ ְל ַח ְמּתֹו; ֵי ֵצא ְּבאֹו ָתּה ַה ֶּדֶרְךְ ,ו ַי ְחּ ֹפר ָּבּה
באומות" (סה"מ עשה קצב) .טו ֶׁשֶּנ ֱא ַמר ְו ִיָּפ ֶנה ִוי ַכ ֶּסהֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְ" :ו ָי ֵתד ִּת ְה ֶיה ְלָך ַעל ֲא ֵז ֶנָך( "...שם כג,יד).
ּו ֵבין ֶׁש ֵּיׁש ִעָּמ ֶהם ָארֹון ֵּבין ֶׁש ֵאין ִעָּמ ֶהם ָּכְך ֵהם עֹוִׂשים ָּת ִמיד,
– הפסוקים וביאורם מובאים בהקדמה
להלכות אלוָ .ארֹון – ארון הברית ,שהיה ֶׁשֶּנ ֱא ַמרְ " :ו ָה ָיה ַמ ֲח ֶניָך ָקדֹוׁש" (שם כג,טו).
יוצא עמהם למלחמה.
א ִמ ְל ֶח ֶמת ִמ ְצָוהִ ,מ ְל ֶח ֶמת ָהְרׁשּות – ּ ֶפ ֶרק ְׁש ִבי ִעי
ז
ראה לעיל ה,אֶׁ .ש ֶמן ַהִּמְׁש ָחה – ראה משוח מלחמה והפטורים; ביטחון בה'
לעיל ביאור א,ז.
נאום משוח מלחמה
ב ְס ָפר – גבול הארץְּ .ב ֵעת ֶׁשּיֹו ְצ ִאין
א ֶא ָחד ִמ ְל ֶח ֶמת ִמ ְצָוה ְו ֶא ָחד ִמ ְל ֶח ֶמת ָהְרׁשּותְ ,מ ַמִּנין ּכֹ ֵהן
– מן הארץ כדי להתכונן למלחמה.
בעת הזאת אינו אומר להם "אל תיראו ְל ַדֵּבר ֶאל ָה ָעם ִּבְׁש ַעת ַהִּמ ְל ָח ָמה ּומֹוְׁש ִחין אֹותֹו ְּבֶׁש ֶמן
ואל תחפזוִ ."...מי ָה ִאיׁש ֲאֶׁשר וכו' – ַהִּמְׁש ָחהְ ,ו ֶזה הּוא ַהִּנ ְקָרא ' ְמׁשּו ַח ִמ ְל ָח ָמה'.
הכהן מודיע מי פטור מלצאת למלחמת
הרשותְ .וֹלא ִחְּללֹו – שעדיין לא הגיע ב ְׁש ֵני ְּפ ָע ִמים ְמ ַדֵּבר ְמׁשּו ַח ִמ ְל ָח ָמה ֶאל ָה ָעםַ :א ַחת ַּב ְּס ָפר,
הכרם לשנתו הרביעית .בשלוש השנים
הראשונות ,הפירות הם ערלה ואסורים ְּב ֵעת ֶׁשּיֹו ְצ ִאין ,קֹ ֶדם ֶׁש ַּי ַעְרכּו ַהִּמ ְל ָח ָמה ,אֹו ֵמר ֲא ֵלי ֶהם '" ִמי
באכילה .בשנה הרביעית ,מותר לאכול ָה ִאיׁש ֲאֶׁשר ָנ ַטע ֶּכ ֶרם ְוֹלא ִחְּללֹו" (דברים כ,ו)ְּ ,כֶׁש ִּיְׁש ַמע ְּד ָב ַרי
את הפירות רק בירושלים או להעביר ַי ֲחזֹר ֵמ ֶעְר ֵכי ַהִּמ ְל ָח ָמה'; ְו ַא ַחת ְּב ֶעְר ֵכי ַהִּמ ְל ָח ָמה ,אֹו ֵמר " ַאל
את קדושתם למטבעות כסף ולהעלותם
לירושלים ,והפירות יוצאים מקדושה ִּתי ְראּו ְו ַאל ַּת ְחְּפזּו( "...שם כ,ג).
לחוליןְּ .כֶׁש ִּיְׁש ַמע ְּד ָבַרי – שנית ,בערכי
המלחמה ,אז יחזור משם (רדב"ז)ְּ .ב ֶע ְר ֵכי גְּ 1ב ֵעת ֶׁשעֹוְר ִכין ַהַּמ ֲעָרכֹות ְו ֵהם ְקֵר ִבים ְל ִהָּל ֵחםְ ,מׁשּו ַח
ַהִּמ ְל ָח ָמה – לקראת המלחמה ,בשעה
ִמ ְל ָח ָמה עֹו ֵמד ְּב ָמקֹום ָּגבֹוַּה ְו ָכל ַהַּמ ֲעָרכֹות ְל ָפ ָניוְ ,ואֹו ֵמר
שעורכים את הצבא במערכות. ֲא ֵלי ֶהם ִּב ְלׁשֹון ַהּקֹ ֶדׁשְׁ" :ש ַמע ִיְׂשָר ֵאלַ ,א ֶּתם ְקֵר ִבים ַהּיֹום
ַלִּמ ְל ָח ָמה ַעל אֹ ְי ֵבי ֶכםַ ,אל ֵי ַרְך ְל ַב ְב ֶכםַ ,אל ִּתיְראּו ְו ַאל ַּת ְחְּפזּו
גְ 1ואֹו ֵמר ֲא ֵלי ֶהם – "ויוסיף על כך ְו ַאל ַּת ַעְרצּו ִמְּפ ֵני ֶהםִּ ,כי יי ֱאֹל ֵהי ֶכם ַה ֹה ֵלְך ִעָּמ ֶכם ְל ִהָּל ֵחם
ָל ֶכם ִעם ֹא ְי ֵבי ֶכם ְלהֹוִׁשי ַע ֶא ְת ֶכם" (שם כ,ג-ד) – ַעד ָּכאן ְמׁשּו ַח
דברים המעוררים את העם למלחמה, ִמ ְל ָח ָמה אֹו ֵמרְ ,ו ֹכ ֵהן ַא ֵחר ַּת ְח ָּתיו ַמְׁש ִמי ַע ְל ָכל ָה ָעם ְּבקֹול ָרם.
ומביאים אותם למסור את נפשם על
ניצחון דת ה' ועל הנקמה מן הסכלים גְ 2ו ַא ַחר ָּכְך אֹו ֵמר ְמׁשּו ַח ִמ ְל ָח ָמהִ " :מי ָה ִאיׁש ֲאֶׁשר ָּב ָנה
בו המשחיתים את סדר היישוב" (סה"מ
ַב ִית ָח ָדׁש ְוֹלא ֲח ָנכֹו ֵי ֵלְך ְו ָיׁ ֹשב ְל ֵביתֹוֶּ ,פן ָימּות ַּבִּמ ְל ָח ָמה
עשה קצא). ְו ִאיׁש ַא ֵחר ַי ְח ְנ ֶכּנּוּ .ו ִמי ָה ִאיׁש ֲאֶׁשר ָנ ַטע ֶּכֶרם ְוֹלא ִחְּללֹו
ֵי ֵלְך ְו ָיׁשֹב ְל ֵביתֹוֶּ ,פן ָימּות ַּבִּמ ְל ָח ָמה ְו ִאיׁש ַא ֵחר ְי ַחְּל ֶלּנּו.
גְ 2וֹלא ֲח ָנכֹו – לא גר בו ,והרי ּו ִמי ָה ִאיׁש ֲאֶׁשר ֵאַרׂש ִאׁ ָּשה ְוֹלא ְל ָק ָחּה ֵי ֵלְך ְו ָיׁ ֹשב ְל ֵביתֹוֶּ ,פן
ָימּות ַּבִּמ ְל ָח ָמה ְו ִאיׁש ַא ֵחר ִי ָּק ֶחָּנה" (שם כ,ה-ז) – ַעד ָּכאן ְמׁשּו ַח
"מחשבותיו תלויות בדבר הגורם לו
חוסר גישה למלחמה" (סה"מ עשה קצא), ִמ ְל ָח ָמה ְמ ַדֵּברְ ,ו ַהּׁשֹו ֵטר ַמְׁש ִמי ַע ְל ָכל ָה ָעם ְּבקֹול ָרם.
שלבו נתון לביתו ולא למלחמה ,ועל
כן עלול לנוס מן המערכה ,ועלולים
אחרים לנוס אחריו (ראב"ע)ְ .וֹלא ְל ָק ָחּה
– ועדיין לא נשא אותה לאישה ,שלא
הכניס אותה לביתו.
