Page 1006 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 1006
םיטפוש רפס תומחלמו םיכלמ תוכלה פרק ו 984
וזה דרך השחתה שהתורה אסרה אותה .קֹו ְצ ִצין אֹותֹו ִאם ָה ָיה ַמ ִּזיק ִאי ָלנֹות ֲא ֵחרֹות ,אֹו ִמְּפ ֵני ֶׁשַּמ ִּזיק
קֹו ְצ ִצין אֹותֹו ִאם וכו' – וכן אם צריכים
ִּבְׂש ֵדה ֲא ֵחִרים ,אֹו ִמְּפ ֵני ֶׁש ָּד ָמיו ְי ָקִרים; ֹלא ָא ְסָרה ּתֹוָרה ֶאָּלא את מקומו (שו"ת קיב) ,ובוודאי אם משמש
ֶּדֶרְך ַהְׁש ָח ָתה. מסתור לאויבִ .מְּפ ֵני ֶׁש ָּד ָמיו ְי ָקִרים –
ט ָּכל ִאי ַלן ְסָרק – ֻמ ָּתר ָל ֹקץ אֹותֹוַ ,ו ֲא ִפּלּו ֵאינֹו ָצִריְך לֹו. דמי העץ יקרים מפירותיו ,והוא מעדיף
את שווי עציו מפירותיו.
ְו ֵכן ִאי ַלן ַמ ֲא ָכל ֶׁש ִה ְז ִקין ְו ֵאינֹו עֹוֶׂשה ֶאָּלא ָּד ָבר מּו ָעט ֶׁש ֵאינֹו
ָראּוי ִל ְטרֹ ַח ּבֹו – ֻמ ָּתר ְל ֻקּצֹוְ .ו ַכָּמה ִי ְה ֶיה ַה ַּז ִית עֹוֶׂשה ְוֹלא ט ָל ֹקץ – לקצוץְ .ו ֵאינֹו עֹוֶׂשה ֶאָּלא
ְי ֻקֶּצּנּו? רֹ ַבע ַה ַּקב ֵזי ִתיםְ .ו ֶד ֶקל ֶׁשהּוא עֹוֶׂשה ַקב ְּת ָמִרים –
ָּד ָבר מּו ָעט – המניב מעט פירות .רֹ ַבע
ַה ַּקב – רבע הקב ,כ 300-סמ"ק.
י ְו ֵאינֹו לֹו ֶקה – מלקות מדין תורהֹ .לא ְי ֻקֶּצּנּו.
ַמַּכת ַמְרּדּות – הלקאה מדברי חכמים על
י ְוֹלא ָה ִאי ָלנֹות ִּב ְל ַבדֶ ,אָּלא ָּכל ַהְּמַׁשֵּבר ֵּכ ִלים ְוקֹוֵר ַע ְּב ָג ִדים שמרד בדברי חכמים או בדברי תורה.
מספר המלקות נקבע לפי הערכת בית ְוהֹו ֵרס ִּב ְנ ָין ְוסֹו ֵתם ַמ ְע ָין ּו ְמ ַאֵּבד ַמ ֲא ָכלֹות ֶּד ֶרְך ַהְׁש ָח ָתה
דין (עדות יח,ו; פה"מ נזיר ד,ג).
עֹו ֵבר ְּב"ֹלא ַתְׁש ִחית" (שם); ְו ֵאינֹו לֹו ֶקה ֶאָּלא ַמַּכת ַמְרּדּות
ִמ ִּד ְבֵרי ֶהם. יא ִר ְד ָּתּה – כיבושה.
שבת יב ְּב ָכל ָמקֹום – מותר למחנה
יא ָצִרין ַעל ֲע ָירֹות ַהּגֹו ִיים ַּבׁ ַּשָּבתְ ,ועֹוִׂשין ִעָּמ ֶהם ִמ ְל ָח ָמה המלחמה לחנות בכל מקום שהוא
צריך לו ,אף בשטח פרטי ויקרְּ .ב ָמקֹום
ַּבׁ ַּשָּבתֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרַ " :עד ִר ְד ָּתּה" (שם כ,כ) – ַו ֲא ִפּלּו ַּבׁ ַּשָּבת; ֵּבין ֶׁש ִּיּ ֹפל ָׁשם ִי ָּק ֵבר – רשאים לקוברו שם
ִמ ְל ֶח ֶמת ִמ ְצָוה ֵּבין ִמ ְל ֶח ֶמת ָהְרׁשּות. ואין בעל השדה יכול למחות .ואולם
אין חובה לקוברו במקום שנפל (י' ע"פ
המאירי עירובין יז,א)ֵ .מת ִמ ְצ ָוה – "זה אחד הנהגות מחנה המלחמה
מישראל שהיה מושלך בדרך ,ואין לו
יב ְּכֶׁשחֹו ִנין ,חֹו ִנין ְּב ָכל ָמקֹוםּ .ו ִמי ֶׁשֶּנ ֱהַרג ַּבִּמ ְל ָח ָמה
קוברין" (אבל ג,ח)" ,המת שמצוה על כל
– ְּב ָמקֹום ֶׁש ִּיּ ֹפלָׁ ,שם ִי ָּק ֵבר :קֹו ֶנה ְמקֹומֹו ְּכ ֵמת
אחד לקברו" (סה"מ עשה רלא) .יגְּ 1ד ַמאי
ִמ ְצָוה .יגְ 1ו ַאְרָּב ָעה ְּד ָבִרים ָּפ ְטרּו ַּבַּמ ֲח ֶנה :אֹו ְכ ִלין
– פירות שיש ספק אם נתעשרו אם
ַה ְּד ַמאיּ ,ו ְפטּוִרין ֵמְר ִחי ַצת ָי ַד ִים ַּב ְּת ִחָּלהּ ,ו ְמ ִבי ִאין ָּכל לאו (מעשר ט,א) .מילה ארמית המורכבת
ִמי ֵני ֵע ִצים ִמָּכל ָמקֹוםַ ,ו ֲא ִפּלּו ְמ ָצ ָאן ְּתלּוִׁשין ִוי ֵבִׁשיןֵ ,אין משתי מילים' ,דא מאי' ,כלומר 'זה
מהו' .ויש להפריש מהם תרומות
ַמ ְקִּפי ִדין ַעל ָּכְך ַּבַּמ ֲח ֶנה. ומעשרות מספק ,ורק לעניים וללוחמים
יגְ 2ו ֵכן ְּפטּוִרין ִמְּל ָעֵרב ֵערּו ֵבי ֲח ֵצרֹות ַּבַּמ ֲח ֶנהֶ ,אָּלא במחנה צבאי מותר לאכול מהם בלא
להפריש מהםּ .ו ְפטּוִרין ֵמְר ִחי ַצת ָי ַד ִים
ַּב ְּת ִחָּלה – נטילת ידים שלפני האכילהְ ,מ ַט ְל ְט ִלין ֵמ ֹא ֶהל ְל ֹא ֶהל ּו ִמ ֻּסָּכה ְל ֻסָּכה; ְוהּוא ֶׁש ַּיִּקיפּו ָּכל
ַהַּמ ֲח ֶנה ְמ ִחָּצה ְּגבֹו ָהה ֲעָׂשָרה ְט ָפ ִחיםְּ ,כ ֵדי ֶׁש ִּת ְה ֶיה ְרׁשּות "מפני שהן טרודין במלחמה .וחייבין
ָי ִחידְּ ,כמֹו ֶׁשִּנ ְתָּב ֵאר ְּב ִה ְלכֹות ַׁשָּבת (יד,א; טז,א)ְ .ו ֵאין ַמ ֲח ֶנה באחרונה [ברחיצת הידיים שלאחר
ְּפחּו ָתה ֵמ ֲעָׂשָרהּ .ו ְכֵׁשם ֶׁשְּפטּוִרין ִמָּכל ֵאּלּו ַּב ֲה ִלי ָכ ָתןָּ ,כְך האכילה' ,מים אחרונים'] מפני הסכנה
[של הכנסת מלח לעין]" (ברכות ו,ג).
ּו ְמ ִבי ִאין ָּכל ִמי ֵני ֵע ִצים – לצורכי ְּפטּו ִרין ַּב ֲח ִזי ָר ָתן.
הלוחמיםִ .מָּכל ָמקֹום – אף מרשות
היחידַ .ו ֲא ִפּלּו ְמ ָצ ָאן ְּתלּוִׁשין ִוי ֵבִׁשין – אבל שאר אנשים" ,כל אדם מותר ללקט עצים משדה חברו ,והוא שיהיו
עצים פחותים וקרובים להיות קוצים ...והוא שיהיו מחוברין ולחין ,ובלבד שלא ְיָׁשֵרׁש [שלא יעקור מן השורש].
אבל שאר עצים – אסור" (נזקי ממון ה,ג).
יגִ 2מְּל ָעֵרב ֵערּו ֵבי ֲח ֵצרֹות – הבאים לציין את השותפות של דיירי חצר משותפת הרוצים להוציא בשבת חפצים מן
הבית לחצר ולהפךְ .ו ֵאין ַמ ֲח ֶנה ְּפחּו ָתה ֵמ ֲעָׂשָרה – אנשיםַּ .ב ֲח ִזיָר ָתן – בשובם מן המלחמה.
