Page 1031 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 1031
1009 תוחתפמו םיחפסנ ונימיב ףוגה יקזנו ףיקע קזנ לע בויח
הש"ך (חו"מ שפו,כד) סבור שלשיטת הריצב"א ,אין שיטת ר"י
להוסיף על המקרים הנזכרים בתלמוד .וכן כתב (שם,ו)
שלשיטת הריצב"א ,כיוון שמדובר בקנס ,אין לחייב ר"י סבור שחיוב בגרמי הוא מדרבנן (תוספות ב"ק נד,א ,ד"ה
מזיק בגרמא באונס או בשוגג .הש"ך (שם,ג; שם,ה) הזכיר חמור) ,ובכל זאת הוא מגדיר מהו גרמי ,שחייבים בו ,ומהו
השפעות אחרות של העיקרון שהחיוב בגרמי הוא בגדר
קנס ,ומשמע מדבריו (שם א,י) שכיוון שמדובר בקנס, גרמא ,שפטורים עליו (תוספות ב"ב כב,ב ד"ה זאת):
ייתכן שלא ניתן לדון כיום בדיני גרמי ,כיוון שאין דיינים
וחילק רבינו יצחק לשון אחר ,דדינא דגרמי חייב,
סמוכים. היינו שעושה הוא עצמו היזק לממון חברו .ועוד
חילק דדינא דגרמי דחייב היינו משעת מעשה שבא
הדין בימינו
ההיזק.
פוסקי דורנו סבורים שיש צורך להרחיב את החיוב
ולהחיל אותו על נזקים עקיפים בימינו .כך ,למשל ,כותב ר"י מציע שני חילוקים בין גרמא לבין גרמי :הראשון,
שגרמי הוא כשהמזיק עשה את הנזק בעצמו; והשני,
הרב אברהם שפירא (תחומין ג ,עמ' :)239
שגרמי הוא כשהנזק הוא מיידי.
בחברה של היום יש מקום להכיר הסדר של תקנות
שמחייב תשלום בגרמא. פסיקת ההלכה
ובספר שיעורי הרב אהרון ליכטנשטיין מתואר הצורך שולחן ערוך והרמ"א חלוקים בעניין זה .בשולחן ערוך
הדחוף בעניין זה (דינא דגרמי ,עמ' :)200 נפסק כדעת הרמב"ם (שו"ע חו"מ שפו,א-ג):
במציאות הטכנולוגית המתפתחת ,גוברת בהתמדה קיימא לן כרבי מאיר ,דדאין דינא דגרמי ...לפיכך
היכולת להסב נזקים ,פיסיים ,ואפילו וירטואליים, הדוחף מטבע של חברו עד שירד לים ,חייב ,אף על
של ממש בלי להתחייב ...הבקשה שטוחה ,הסמכות פי שלא הגביהו .וכן הפוחת מטבע של חברו והעביר
קיימת ,והעיניים נשואות .במידה ויעלה ביד גדולי צורתו ,חייב ,אף ע"פ שלא חסרו .והמוכר שטר חוב
הפוסקים לתקן בנידון ,הם יצליחו לגדור פרצה לחברו וחזר ומחלו ,דקי"ל שהוא מחול ,צריך לשלם
חברתית של ממש ,ואף ישכילו ,בד בבד להרים ללוקח ,כמו שנתבאר בסימן ס"ו .וכן הזורק כלי שלו
מראש הגג ,והיו תחתיו כרים וכסתות ,שאם ייפול
קרנה של תורה. עליהם לא יישבר ,וקדם אחר וסילקם ,ונחבט הכלי
בתי הדין מתמודדים עם הבעיה בשתי דרכים: בארץ ונשבר ,חייב המסלק .וכן כל כיוצא בזה.
א .בהסכמה מפורשת של הצדדים בהסכם הבוררות שבית הרמ"א חלק עליו ופטר את המזיק בחלק מן המקרים
הדין יכול לחייב על נזק עקיף (גרמא) על פי שיקול דעתו (שם):
(ראה הסכם הבוררות באתר ארץ חמדה – גזית). הגה :וי"א דזה מקרי גרמא בנזקין ופטור .וכן בדוחף
מטבע של חברו או פחת צורתה ,פטור ,דהוי גרמא
ב .לחייב את המזיק במסגרת הסכמתו הכללית לפשרה, בנזקין .ולכן אפילו זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו
כפי שכתב הרב ז"נ גולדברג (משפטי ארץ א ,דין דיין ודיון, כרים וכסתות ,וקדם בעצמו וסלקו ,אפ"ה פטור ,דעל
הזריקה לא מיחייב ,דלא היו ראויים לישבר ,ומה
עמ' :)82
שסילקן הוי גרמא בעלמא.
בדברים שחייבין עליהם בדיני שמים ופטור מדיני
אדם ,כמו גרמא בנזיקין ...נראה שהפשרה היא י"א דבכל גרמא בנזקין ,אם הוא דבר שכיח ורגיל,
בעצם תשלום על מחילת התובע ,כדי שלא יענש חייב לשלם משום קנס.
הנתבע בידי שמים. הרמ"א הביא את דעת המקילים עם המזיק ,ולבסוף
הביא את דעת הריצב"א ,שבכל נזק שכיח המזיק חייב.
כלומר ,המזיק בגרמא חייב בדיני שמים ,ובמקרה זה בית הרמ"א (שם) הביא פוסקים שחייבו על פי העיקרון שקבע
הדין עושה מעין פשרה :מטיל חיוב כספי על המזיק, הריצב"א במקרים שכיחים שאינם נזכרים בתלמוד ,וכן
ובתמורה לזה פוטר אותו מחיוב מדיני שמים .פשרה זו פסקו בעל ערוך השולחן (חו"מ שפו,כ) ופוסקים אחרים
אינה מפחיתה את החיוב .להפך .היא מרחיבה את החיוב
(שו"ת בנימין זאב ,סימן ת; שו"ת מהרשד"ם ,חלק חו"מ ,סימן
בדיני אדם המוטל על המזיק.
בכנס בתי הדין לממונות בשנת תשס"ז (פורסם באתר דין קעט; שם ,סימן תס) .לדעתם ,הריצב"א פסק שחייבו חכמים
תורה) הוסכם שבמסגרת סמכות בית הדין להטיל פשרה, בכל נזק שכיח ,ולא רק במקרים הנזכרים בתלמוד.
יש לפסוק כדעת ריצב"א ולחייב בכל נזק שכיח.
