Page 1030 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 1030
תוחתפמו םיחפסנ ונימיב ףוגה יקזנו ףיקע קזנ לע בויח 1008
ד .אחריות שאינה בלעדית להלן המקרים שהרמב"ם פוטר בהם את מי שגורם נזק,
כיוון שאינו עומד בתנאים האמורים:
הדוגמה האחרונה היא נזק שהיה יכול להיגרם גם בלא
המעשה שנעשה ,כפי שעולה מדברי הרמב"ם (נזקי ממון א .גרימת נזק בלא מעשה (חובל ומזיק ז,ה):
ד,ב): ִה ְכ ִניס ָּפָרה ַלַּמְרֵּבק ְּכ ֵדי ֶׁש ִּתי ַנק ְו ָתדּוׁשְ ,ו ִה ִּסי ַח ַּד ְעּתֹו
ִמֵּמי ַחָּטאת – ָּפטּור ִמ ִּדי ֵני ָא ָדםְ ,ו ַח ָּיב ְּב ִדי ֵני ָׁש ַמ ִים.
ַהּפֹוֵרץ ָּג ֵדר ִל ְפ ֵני ֶּב ֱה ַמת ֲח ֵברֹוְ ,ו ָי ָצאת ְו ִה ִּזי ָקהִ :אם
ָה ָיה ָּג ֵדר ָח ָזק ּו ָבִריא – ַח ָּיב; ְו ִאם ָה ָיה ּ ֹכ ֶתל ָרעּו ַע – המזיק פטור ,כיוון שהזיק בלא שעשה מעשה במכוון אלא
ָּפטּור ִמ ִּדי ֵני ָא ָדם ְו ַח ָּיב ְּב ִדי ֵני ָׁש ַמ ִיםְ .ו ֵכן ַהּנֹו ֵתן ַסם בהסחת הדעת.
ַהָּמֶות ִל ְפ ֵני ֶּב ֱה ַמת ֲח ֵברֹו – ָּפטּור ִמ ִּדי ֵני ָא ָדם ְו ַח ָּיב
ב .נזק מתוך רשלנות .הרמב"ם מחייב רק אם
ְּב ִדי ֵני ָׁש ַמ ִים. התכוון המזיק להזיק (סנהדרין ו,ד):
אם הכותל רעוע ,יש סיכוי סביר שיתמוטט מאליו וייגרם ֲא ָבל ִמי ׁ ֶש ֵאינ ֹו ֻמ ְמ ֶחהְ ,וֹלא ִקְּבלּו א ֹות ֹו ַּב ֲע ֵלי ִּדי ִנין,
הנזק בלא תרומה מצד מי שפרץ אותו בסופו של דבר. ַאף ַעל ִּפי ׁ ֶשּ ָנ ַטל ְרׁשּותֲ ,ה ֵרי ֶזה ִּב ְכ ַלל ַּב ֲע ֵלי ְזר ֹו ַע,
ְו ֵאינ ֹו ִּב ְכ ַלל ַה ַּדָּי ִנין – ְל ִפי ָכְך ֵאין ִּדי ָניו ִּדיןֵ ּ ,בין ָט ָעה
נשוב לדברי התלמוד ונראה שהרמב"ם מתרגם את ּ ֵבין ֹלא ָט ָעהְ .ו ָכל ֶא ָחד ִמַּב ֲע ֵלי ִּדי ִניןִ ,אם ָר ָצה ,ח ֹו ֵזר
המונחים המובאים בתלמוד ל"גורם" בלא להבחין בין
גרמא לבין גרמי ,ומחייב בשניהם ,כפי שכתב הש"ך (תיח, ְו ָדן ִּב ְפ ֵני ּ ֵבית ִּדין.
ד; וכן כתב הסמ"ע שפו,א): ְו ִאם ָט ָעהְ ,ו ָנׂ ָשא ְו ָנ ַתן ַּבָּיד – ַחָּיב ְלׁ ַשּ ֵלם ִמּ ֵבית ֹוְ ,וח ֹו ֵזר
ְול ֹו ֵק ַח ִמַּב ַעל ִּדין ֶזה ׁ ֶשּ ָנ ַתן ל ֹו ׁ ֶשֹּלא ּ ַכ ֲה ָל ָכהְ .ו ִאם
וסבירא ליה להרמב"ם דגרמי וגרמא הכל אחד הוא. ֵאין ל ֹו ְל ַה ֲח ִזיר ,א ֹו ׁ ֶשִּטּ ֵמא ,א ֹו ׁ ֶש ֶה ֱא ִכיל ָּד ָבר ַהּ ֻמָּתר
ַלְּכ ָל ִבים – ְיׁ ַשּ ֵלםְּ ,כ ִדין ּ ָכל ּג ֹו ֵרם ְל ַהִּזיקֶ ׁ ,שֶּזה ִמ ְתּ ַכֵּון
שיטת הריצב"א
ְל ַהִּזיק הּוא.
בעלי התוספות הבינו שגרמא וגרמי הנזכרים בגמרא הם
שני מושגים נבדלים זה מזה ,הראשון מתאר נזק עקיף, מי שדן אף על פי שאינו מומחה ואף על פי שלא קיבלוהו
שחייבים עליו ,והשני נזק עקיף ,שפטורים עליו .מכאן עליהם בעלי הדין ,נקרא פושע .ואם הזיק ,חייב לשלם.
נדרשו להסביר מדוע בגרמא פטור ובגרמי חייב .וזה לשון ואף על פי שנאמר "מתכוון להזיק" ,נראה שאין מדובר
בכוונה להזיק ,כפי שעולה מן ההקשר ,אלא ברשלנות
התוספות בעניין זה (ב"ב כב,ב ,ד"ה זאת):
פושעת.
ונראה לריצב"א דדינא דגרמי הוי מטעם קנס,
כדמוכח בירושלמי ,ולכך כל היזק המצוי ורגיל לבא ג .נזק שאינו ודאי (נזקי ממון יד,ה):
קנסו חכמים .וטעם דקנסו ,שלא יהא כל אחד הולך
ַהּׁשֹו ֵל ַח ֶאת ַהְּב ֵעָרה ְּב ַיד ֵחֵרׁש ׁשֹו ֶטה ְו ָק ָטן – ָּפטּור
ומזיק לחברו בעין. ִמ ִּדי ֵני ָא ָדםְ ,ו ַח ָּיב ְּב ִדי ֵני ָׁש ַמ ִיםַּ .בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים?
כלומר ,החיוב בגרמי הוא בגדר קנס שתיקנו חכמים ֶׁשָּמ ַסר ָל ֶהם ַּג ֶח ֶלת ְו ִלּבּו ָהֶׁ ,ש ֶּדֶרְך ַהַּג ֶח ֶלת ְל ִהָּכבֹות
במקרים שהיה צורך לעשות כן .לעומת זאת ,גרמא ֵמ ֵא ֶלי ָה ֹק ֶדם ֶׁש ַּת ֲעבֹר ְו ַת ְד ִליקֲ .א ָבל ִאם ָמ ַסר ָל ֶהן
מתייחס למקרים שלא קנסו בהם חכמים. ַׁש ְל ֶה ֶבת – ַח ָּיבֶׁ ,ש ֲהֵרי ַמ ֲעָׂשיו ָּגְרמּו.
שיטת הרמב"ן גם במקרה זה ,הרמב"ם פוטר ,משום שלא מתקיים קשר
ודאי בין המעשה לבין התוצאה .כשאדם מוסר גחלת
הרמב"ן הולך בדרכם של בעלי התוספות ומבחין בין גרמא לחרש שוטה וקטן ,יש סיכוי סביר שלא ייגרם נזק .לכן,
לבין גרמי ,והוא סבור שהמזיק בגרמי חייב מדאורייתא. אם נגרם נזק ,מוסר הגחלת פטור .בדרך זו ניתן להסביר
וזה לשונו (קונטרס דינא דגרמי ,הוצאת מכון התלמוד הישראלי פסיקות אחרות של הרמב"ם" :המבעית את חברו" (חובל
ומזיק ב,ז); "הכופף קמתו של חברו לפני האש" (נזקי ממון יד,יד);
השלם ,עמ' קיט):
"המשסה כלבו שלחברו באחר" ,שאין ידוע כיצד יתנהג הכלב,
והא דמחייבינן שורף שטרות ומוחל ,משום דסבירא מפני שהדבר תלוי באופיו (נזקי ממון ב,יט); "הנותן סם המות לפני
לן כרבי מאיר ,דדאין בכולהו מדינא ולא מקנסא. בהמת חברו" ,שאין זה ודאי שתאכל הבהמה דבר המזיק לה (נזקי
כלומר ,דינא דגרמי הוא חיוב מן התורה ולא קנס .הרמב"ן ממון ד,ב).
מציע (שם) מבחנים מורכבים להבחנה בין המקרים
שהמזיק חייב (גרמי) לבין המקרים שהוא פטור (גרמא).
