Page 771 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫םיטפשמ רפס‪  ‬נחלות הלכות‪  ‬פרק י ‪ 749‬‬ ‫ ‬

‫ד ִמ ְק ָצ ָתן ְּגדֹו ִלים ּו ִמ ְק ָצ ָתן ְק ַטִּנים‬ ‫מינוי אפטרופוס לקטנים‬

‫– שאם היו כולם גדולים‪ ,‬הם עצמם‬ ‫ד ִמי ֶׁש ִהִּני ַח ְיתֹו ִמים‪ִ ,‬מ ְק ָצ ָתן ְּגדֹו ִלים ּו ִמ ְק ָצ ָתן ְק ַטִּנים‪ְ ,‬וָרצּו‬
‫מחלקים ביניהם את הירושה‪ .‬ואם היו‬
‫כולם קטנים‪ ,‬אין טעם שיחלקו להם‪,‬‬ ‫ַל ֲחֹלק ְּב ִנ ְכ ֵסי ֲא ִבי ֶהן ְּכ ֵדי ֶׁש ִּיְּטלּו ַהְּגדֹו ִלים ֶח ְל ָקן – ַמ ֲע ִמי ִדין‬

‫ֵּבית ִּדין ַאִּפ ְטרֹוּפֹוס ַלְּק ַטִּנים‪ּ ,‬ובֹו ֵרר ָל ֶהן ַה ֵח ֶלק ַה ָּי ֶפה‪ְ .‬ו ִאם מפני שממילא יש להעמיד לנכסים‬
‫אפטרופוס כדין כל נכסי קטנים (להלן‬
‫ה; יא‪,‬ד)‪ְּ .‬כ ֵדי ֶׁש ִּיְּטלּו ַהְּגדֹו ִלים ֶח ְל ָקן –‬ ‫ִה ְג ִּדילּו – ֵאי ָנן ְיכֹו ִלין ְל ַמחֹות‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ַעל ִּפי ֵּבית ִּדין ִחְּלקּו‬
‫מפני שהגדולים לא רצו לעבוד בכל‬ ‫ָל ֶהם‪ְ .‬ו ִאם ָטעּו ֵּבית ִּדין ַּבּׁשּו ָמה ּו ָפ ֲחתּו ְׁשתּות – ְיכֹו ִלין‬

‫הנכסים (ראה לעיל ט‪,‬א)‪ְ .‬ל ַמחֹות – לטעון‬ ‫ְל ַמחֹות‪ְ ,‬וחֹו ְזִרין ְוחֹו ְל ִקין ֲח ֻל ָּקה ַא ֶחֶרת ַא ַחר ֶׁש ִה ְג ִּדילּו‪.‬‬

‫לחלוקה אחרת של הנכסים‪ָ .‬טעּו ֵּבית‬ ‫ה ִמי ֶׁשֵּמת ְו ִהִּני ַח יֹוְרִׁשין ְּגדֹו ִלים ּו ְק ַטִּנים – ָצִריְך ְל ַמּנֹות‬
‫ִּדין ַּבּׁשּו ָמה ּו ָפ ֲחתּו ְׁשתּות – השומה‬

‫היא הערכת הנכסים‪ ,‬וטעות בשתות‬ ‫ַאִּפ ְטרֹוּפֹוס ֶׁש ִּי ְה ֶיה ִמ ְת ַע ֵּסק ְּב ֵח ֶלק ַה ָּק ָטן ַעד ֶׁש ַּי ְג ִּדיל‪ְ .‬ו ִאם ֹלא‬
‫(שישית משווי הנכס) נחשבת כהונאה‪.‬‬ ‫ִמָּנה – ַח ָּי ִבין ֵּבית ִּדין ְל ַה ֲע ִמיד ָל ֶהן ַאִּפ ְטרֹוּפֹוס ַעד ֶׁש ַּי ְג ִּדילּו‪,‬‬
‫כאשר האחים עצמם חולקים את‬
‫הנכסים‪ ,‬רק טעות מעל שתות מבטלת‬ ‫ֶׁשֵּבית ִּדין הּוא ֲא ִבי ֶהן ֶׁשַּל ְּיתֹו ִמים‪.‬‬

‫את החלוקה‪ ,‬כדין טעות במכירה (מכירה‬ ‫ו‪ִ 1‬צָּוה ַהּמֹוִריׁש ְו ָא ַמר ' ִיָּנ ֵתן ֵח ֶלק ַה ָּק ָטן ַל ָּק ָטן‪ּ ,‬ו ַמה ּ ֶׁש ִּיְר ֶצה‬
‫יג‪,‬יב)‪ .‬כאן האפוטרופוס טעה בכל‬
‫ַי ֲעֶׂשה ּבֹו' – ָה ְרׁשּות ְּב ָידֹו‪ְ .‬ו ֵכן ִאם ִמָּנה ַהּמֹו ִריׁש ַאִּפ ְטרֹוּפֹוס שהוא‪ ,‬ומכירתו מתבטלת‪ .‬ואילו בית‬

‫דין שטעה‪ ,‬המכירה מתבטלת רק אם‬ ‫ַעל ַהְּק ַטִּנים ָק ָטן אֹו ִאּ ָׁשה אֹו ֶע ֶבד – ָהְרׁשּות ְּב ָידֹו‪.‬‬
‫הטעות היא בשתות ומעלה (שם יג‪,‬ט‪-‬י)‪.‬‬
‫ו‪ֲ 2‬א ָבל ֵאין ֵּבית ִּדין ְמ ַמִּנין ַאִּפ ְטרֹוּפֹוס ֹלא ִאּ ָׁשה ְוֹלא ֶע ֶבד‬
‫ה ָצִריְך ְל ַמּנֹות – המת‪ ,‬לפני מותו‪.‬‬
‫ְוֹלא ָק ָטן ְוֹלא ַעם ָה ָא ֶרץ ֶׁשהּוא ְּב ֶח ְז ַקת ָחׁשּוד ַעל ֲע ֵברֹות‪ִ ,‬מ ְת ַע ֵּסק – מטפל בנכסים‪ֲ .‬א ִבי ֶהן‬
‫ֶׁשַּל ְּיתֹו ִמים – אף לעניין ייצוג טענות‬
‫משפטיות (שו"ת שפא; שלוחין ושותפין ז‪,‬א;‬ ‫ֶאָּלא ּבֹו ְד ִקין ַעל ָא ָדם ֶנ ֱא ָמן ְו ִאיׁש ַח ִיל ְויֹו ֵד ַע ְל ַהֵּפְך ִּב ְזכּות‬
‫ַה ְּיתֹו ִמים ְוטֹו ֵען ַט ֲענֹו ָתם‪ְ ,‬ו ֵיׁש לֹו ּכֹ ַח ְּב ִע ְס ֵקי ָהעֹו ָלם ְּכ ֵדי‬
‫טוען ונטען ח‪,‬ג ועוד)‪.‬‬
‫ִלְׁשמֹר ִנ ְכ ֵסי ֶהם ּו ְל ַה ְר ִוי ַח ִׁש ְב ָחן‪ּ .‬ו ַמ ֲע ִמי ִדין אֹותֹו ַעל ַהְּק ַטִּנים‪ ,‬ו‪ּ 1‬ו ַמה ּ ֶׁש ִּיְר ֶצה ַי ֲעֶׂשה ּבֹו – אף בניגוד‬

‫ֵּבין ֶׁש ִּי ְה ֶיה ָרחֹוק ֵּבין ֶׁש ִּי ְה ֶיה ָקרֹוב ַל ָּק ָטן; ֶאָּלא ֶׁש ִאם ָה ָיה לדעת האפוטרופוס‪ ,‬ואפילו בלא‬
‫אפוטרופוס (י')‪ָ .‬ה ְרׁשּות ְּב ָידֹו – מפני‬
‫שלעניין ניהול נכסי המת‪ ,‬הכלל הוא‪:‬‬ ‫ָקרֹוב – ֹלא ֵי ֵרד ַל ַּקְר ָקעֹות‪.‬‬

‫"מצוה לקיים דברי המת" (מ"מ‪ .‬לעיקרון‪,‬‬ ‫ז‪ֵּ 1‬בית ִּדין ֶׁש ֶה ֱע ִמידּו ַאִּפ ְטרֹוּפֹוס‪ְ ,‬וָׁש ְמעּו ָע ָליו ֶׁשהּוא אֹו ֵכל‬
‫ראה‪ :‬זכייה ומתנה ד‪,‬ה; עבדים ו‪,‬ד)‪ִ .‬אם ִמָּנה‪...‬‬
‫ָק ָטן וכו' – בא ללמד שאף על פי שבית‬ ‫ְוׁשֹו ֶתה ּומֹו ִציא הֹו ָצאֹות ָי ֵתר ִמ ָּד ָבר ֶׁשהּוא ָאמּוד ּבֹו – ָראּוי‬
‫דין לא ממנים את אלו כאפטרופוס‬ ‫ָל ֶהן ָלחּוׁש לֹו ֶׁשָּמא ִמִּנ ְכ ֵסי ְיתֹו ִמים הּוא אֹו ֵכל‪ּ ,‬ו ְמ ַסְּל ִקין אֹותֹו‬

‫(ראה להלן ו‪ ,)2‬המוריש רשאי למנותם מן‬ ‫ּו ַמ ֲע ִמי ִדין ַא ֵחר‪.‬‬
‫הטעם שאמרנו לעיל‪.‬‬

‫ו‪ִ 2‬אּ ָׁשה‪ֶ ,‬ע ֶבד‪ָ ,‬ק ָטן – מחשש שלא יעסקו בנכסים כראוי‪ :‬האישה‪" ,‬מפני שאין דרכה לטרוח תמיד ולקנות" (שכנים‬

‫יב‪,‬יד); העבד מן הגויים‪ ,‬מפני שאינו נאמן‪" ,‬שכל העבדים בחזקת שיש בהן כל הדעות הרעות" (מכירה טו‪,‬יג); והקטן‪,‬‬

‫מפני "שדעתו שלתינוק קרובה אצל המעות" (עבדים ז‪,‬ח)‪ַ .‬עם ָה ָא ֶרץ ֶׁשהּוא ְּב ֶח ְז ַקת ָחׁשּוד ַעל ֲע ֵברֹות – מפני שלא למד‬

‫(פה"מ אבות ה‪,‬ו)‪ ,‬ואף אינו חושש מלעבור עברות‪ ,‬מפני "שכל מי שירד עד כך‪ ,‬חזקה שהוא עובר על רוב העברות שיבואו‬

‫לידו" (עדות יא‪,‬א‪-‬ב; י')‪ִ .‬איׁש ַח ִיל – אדם בעל מידות טובות (בסנהדרין ב‪,‬ז נזכר שמדקדק במצוות‪ ,‬גיבור הכובש את יצרו‪ ,‬שאין בו גנות ולא‬

‫שם רע‪ ,‬בעל לב אמיץ להציל עשוקים ועניו)‪ְ .‬ל ַהֵּפְך ִּב ְזכּות ַה ְּיתֹו ִמים וכו' – בקי בטענות בית דין‪ ,‬היודע לעמוד על זכויותיהם‬

‫של הקטנים ולייצגם כראוי‪ְ .‬ו ֵיׁש לֹו ּ ֹכ ַח ְּב ִע ְס ֵקי ָהעֹו ָלם – יודע לנהל משא ומתן‪ָ .‬קרֹוב ֹלא ֵי ֵרד – מפני הכלל‪" :‬אין‬

‫מורידין קרוב לנכסי קטן" (לעיל ח‪,‬א)‪.‬‬

‫ז‪ֶׁ 1‬שהּוא ָאמּוד ּבֹו – יכולתו הכלכלית לפי אומדן בית דין‪.‬‬