Page 769 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 769
םיטפשמ רפס נחלות הלכות פרק ט 747
ְל ָה ִביא ְר ָא ָיה ֶׁש ָא ִביו ְנ ָתנֹו לֹו ִּב ְכ ִתי ָבה ּו ְמ ִסי ָרה ,אֹו ֶׁשִּצ ָּוה טז,ז)ִּ .ב ְכ ִתי ָבה ּו ְמ ִסיָרה – שטר חוב אינו
כחפץ רגיל הנקנה במשיכה ,אלא הוא
זכות (ייפוי כוח) לגביית החוב .לפיכך לֹו ּבֹו ְּכֶׁשהּוא ְׁש ִכיב ְמַרע; ְו ִאם ֹלא ֵה ִביא ְר ָא ָיה – ֲהֵרי הּוא
יש לקנות אותו בשתי פעולות :שיכתוב
ָל ֶא ְמ ַצע .י ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ָּב ַא ִחיןִ ,מְּפ ֵני ֶׁש ֶח ְז ָק ָתן
ׁשֹו ְמ ִטין ֶזה ִמ ֶּזהֲ .א ָבל ַא ֵחר ֶׁשָּט ַען ֶׁשָּנ ַתן לֹו אֹו ֶׁש ָּק ָנהּו בעל השטר ייפוי כוח בכתיבת 'קנה שטר
פלוני וכל שעבוד שבו'; מסירת השטר
(מכירה ו,י-יב)ְּ .כֶׁשהּוא ְׁש ִכיב ְמ ַרע – מתנת ִמְּב ָע ָליו – ּגֹו ֶבה ּבֹוְ ,ו ֵאינֹו ָצִריְך ְל ָה ִביא ְר ָא ָיה.
שכיב מרע נמסרת בדיבור בלא מעשה מזונות ופרנסה מנכסי הירושה
קניין (ראה לעיל ביאור ד,א) ,מפני "שדברי יא ֶא ָחד ִמן ָה ַא ִחין ֶׁשָּנ ַטל ָמא ַת ִים זּוז ִל ְלמֹד ּתֹוָרה אֹו ִל ְלמֹד
שכיב מרע ככתובין וכמסורין הן...
כדי שלא תיטרף דעתו עליו ,כשיידע ֻאָּמנּות – ְיכֹו ִלין ָה ַא ִחין לֹו ַמר לֹו ' ִאם ֵאין ַא ָּתה ֶא ְצ ֵלנּו – ֵאין
שאין דבריו קיימים" (זכייה ומתנה ח,ב). ְלָך ְמזֹונֹות ֶאָּלא ְל ִפי ִּבְרַּכת ַהַּב ִית'ֶׁ ,ש ֵאין הֹו ָצ ַאת ְמזֹונֹות
י ׁשֹו ְמ ִטין ֶזה ִמ ֶּזה – נוטלים בכוח ָה ֶא ָחד ְל ַבּדֹו ְּכהֹו ָצ ַאת ְמזֹונֹו ָתיו ֵּבין ַרִּבים.
שלא כדין ,ומניחים שהדבר שייך לכל יבִ 1מי ֶׁשֵּמת ְו ִהִּני ַח ָּב ִנים ְּגדֹו ִלים ּו ְק ַטִּנים – ֵאין ַהְּגדֹו ִלים
האחים ,ורק ראיה ברורה מפקיעה הנחה
זוַ .א ֵחר – אדם אחר שאינו מבני המת. ִמ ְתַּפְר ְנ ִסין ַּפְר ָנ ַסת ַהְּק ַטִּנים ְוֹלא ַהְּק ַטִּנים ִנּזֹו ִנים ְמזֹונֹות
ֶׁשָּנ ַתן לֹו – כמתנה ונעשתה העברת ַהְּגדֹו ִליםֶ ,אָּלא חֹו ְל ִקים ְּבָׁשֶוהָ .נְׂשאּו ְּגדֹו ִלים ְל ַא ַחר ִמי ַתת
ֲא ִבי ֶהם – ִיׂ ְּשאּו ַהְּק ַטִּנים ֵּכן ִמְּכ ַלל ַהְּנ ָכ ִסיםְ ,ו ַא ַחר ָּכְך
הזכויות בכתיבה ובמסירה.
ַי ֲחֹלקּו.
יא ֻאָּמנּות – מקצועָ .ה ַא ִחין –
שעדיין לא חלקו את נכסי הירושה,
שדינם כשותפים ,והם מתפרנסים יחד יבָ 2נְׂשאּו ַהְּגדֹו ִלים ְּב ַח ֵּיי ֲא ִבי ֶהםְ ,ו ָא ְמרּו ַהְּק ַטִּנים ְל ַא ַחר
מכל הנכסיםֶ .א ְצ ֵלנּו – גר אתנוְ .ל ִפי
ִמי ַתת ֲא ִבי ֶהם ' ֲה ֵרי ָאנּו נֹוְׂש ִאין ְּכ ֶד ֶרְך ֶׁשְּנָׂשא ֶתם ַא ֶּתם' – ֵאין ִּבְרַּכת ַהַּב ִית – יחסית לחלקך במזונות
המשותפים ,ולא בחישוב נפרדֶׁ .ש ֵאין
וכו' – "ברכת הבית מרובה [מסתפקים ׁשֹו ְמ ִעין ָל ֶהםֶ ,אָּלא ַמה ּ ֶׁשָּנ ַתן ָל ֶהם ֲא ִבי ֶהםָ ,נ ַתן.
בפחות מזון כשבני הבית מרובים שייכות דמי שושבינות
יותר] .כיצד? חמישה [אנשים] שהיה יג ִהּ ִׂשיא ָה ָאב ֶאת ְּבנֹו ִמּ ֶׁשָּל ָאב ְו ָעָׂשה לֹו ִמְׁש ֶּתהְ ,ו ָה ְי ָתה
מזונות כל אחד מהן קב [מידת נפח]
כשיאכל לבדו ,אם היו חמשתן בבית ַההֹו ָצ ָאה ִמּ ֶׁשָּל ָאבְ ,ו ִנְׁש ַּתְּל ָחה ׁשֹוְׁש ִבינּות ְל ֶזה ַהֵּבן ְּב ַח ֵּיי ָה ָאב
אחד ואוכלין בעירוב [יחד] ,מספיק – ְּכֶׁש ִהיא חֹו ֶז ֶרת ְל ַא ַחר ִמי ַתת ָה ָאב ,חֹו ֶז ֶרת ִמן ָה ֶא ְמ ַצעֲ .א ָבל
ִאם הֹו ִציא ַהֵּבן ַּבִּמְׁש ֶּתה ִמּ ֶׁשּלֹו – ֵאי ָנּה חֹו ֶז ֶרת ֶאָּלא ֵמ ֵח ֶלק להן ארבעת קבין" (אישות יח,ד).
יבְּ 1גדֹו ִלים ּו ְק ַטִּנים – לכל צורכי
ַהֵּבן ֶׁשִּנְׁש ַּתְּל ָחה לֹו ִּב ְל ַבד.
המחייה ,הגדולים צריכים יותר נכסים;
ואילו למזונות ,הקטנים צריכים יותר ,מפני שהם מפררים את המזון בעת אכילתם (פה"מ ב"ב ח,ח) .ולכן חֹו ְל ִקים ְּבָׁש ֶוה.
ָנְׂשאּו ְּגדֹו ִלים – ולצורך נישואיהם ,הגדולים מבקשים לקחת מנכסי הירושהִ .יׂ ְּשאּו ַהְּק ַטִּנים ֵּכן – יפרישו לקטנים
סכום זהה לצורך נישואיהם.
יבְּ 2כ ֶדֶרְך ֶׁשְּנָׂשא ֶתם ַא ֶּתם – בסכום זהה לזה שקיבלתם מאבינו בשעה שנשאתם אישה.
יג ִמְׁש ֶּתה – סעודת השמחהׁ .שֹוְׁש ִבינּות – מנהגם היה שחבריו של החתן מסייעים לו בהוצאות חתונתו ,והוא הנקרא
'שושבינות' ,ומקובל היה שכל מי שסייע לחתן ,החתן משתתף עמו בהוצאות לשמחת חתונתו .במובן זה ,וכפי המנהג
המקובל ,השושבינות הייתה כמעין חוב הניתן להיתבע בבית דין ,אם לא הוחזר (זכייה ומתנה ז,א-ג) .המנהג אינו קיים
בימינו כדבר משפטי מחייבְּ .כֶׁש ִהיא חֹו ֶז ֶרת וכו' – כשנותן השושבינות מתחתן ,יכול הבן לתת לחברו מנכסי אביו,
שהרי הוצאות החתונה שמומנו על ידי השושבינות היו מוטלות על האב ,ולכן החזר השושבינות משולם מן הנכסים
המשותפים של הירושה.
