Page 469 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 469
נייןק רפס ןיפתושו ןיחולש תוכלה פרק ח-ט 447
ְו ֵאין ָל ֶהם ִמן ַההֹו ָצ ָאה ֶאָּלא ִׁשעּור ַהׁ ֶּש ַבח ּו ִבְׁשבּו ָעה; ְו ִאם (רש"י והמאירי כתובות פ,א)ְ .ו ֵאין ָל ֶהם ִמן
ַההֹו ָצ ָאה ֶאָּלא ִׁשעּור ַהׁ ֶּש ַבח – "וידם
על התחתונה" (גזלה ואבדה י,יב) ,שאם ֵאין ַהַּב ַעל ָעִריס – ַעל ַּד ַעת ָה ָאֶרץ ָיְרדּוְ ,וָׁש ִמין ָל ֶהם ְּכ ָעִריס.
ההוצאה (ההשקעה הכספית) גדולה מן שותפות יורשים
השבח (מעליית מחיר הקרקע) ,משלמים
להם את השבח .ואם ההוצאה קטנה מן זָ 1ה ַא ִחין אֹו ְׁש ָאר ַהּיֹוְרִׁשין ֶׁשֹּלא ָח ְלקּו ְיֻרׁ ַּשת מֹוִריָׁשןֶ ,אָּלא
השבח ,משלמים להם את ההוצאה .ואם
אכלו מן הפירות ,אין להם כלום (לח"מ). ֻּכָּלן ִמְׁש ַּתְּמִׁשין ָּבּה ְּב ַי ַחד – ֲהֵרי ֵהן ְּכׁ ֻש ָּת ִפין ְל ָכל ָּד ָבר ְו ָד ָבר.
הם מקבלים כשם שהיה מקבל הבעל
אילו ירד לעבד את השדה מבלי לאכול זֶ 2א ָחד ִמן ָה ַא ִחין אֹו ִמן ַהׁ ֻּש ָּת ִפין ֶׁשָּנ ַפל ְל ֻאָּמנּות ַהֶּמ ֶלְך
פירותיה (ראה אישות כג ,ט; ק'; ב"ח בהגהותיו
על הרי"ף כתובות לט,א בדפיו)ּ .ו ִבְׁשבּו ָעה – – ָהֶרַוח ָל ֶא ְמ ַצעָ .ח ָלה ֶא ָחד ֵמ ֶהןְ ,ו ִנ ְתַרֵּפא – ִנ ְתַרֵּפא ִמן
ָה ֶא ְמ ַצעְ .ו ִאם ָח ָלה ִּב ְפִׁשי ָעהְּ ,כגֹון ֶׁש ָה ַלְך ַּבׁ ֶּש ֶלג אֹו ַּב ַחָּמה
ִּבי ֵמי ַהחֹם ַעד ֶׁש ָח ָלהְ ,ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה – ֲהֵרי ֶזה
שיישבעו כמה הוציאוַ .על ַּד ַעת ָה ָאֶרץ ִמ ְתַרֵּפא ִמּ ֶׁשְּל ַע ְצמֹו.
ָיְרדּו – שהרי הבעלים לא היה עובד שם,
והקרקע זקוקה לפועלים לעבד את השדה ,ואין חשיבות לשאלה מי עשה אתם את ההסכם ,ולכן אינם מפסידים את
חלקם בגללו.
זֶׁ 2שָּנ ַפל ְל ֻאָּמנּות ַהֶּמ ֶלְך – וביאר רבנו הלכה זו במקום אחר" :אחד מן האחין שמינהו המלך גבאי [קבלן לגבות
מסים מטעם השלטון] או סופר [כותב שטרות המלך] ,שמכניס ומוציא בממון המלך [הגבאי או הסופר האחראי על
הכנסת כספים והוצאתם] ,וכל כיוצא בזה מעבודות המלכים :אם מחמת האחים מינוהו ,כגון שהיה אביהם ידוע בדבר
זה ,ואמרו 'נעמיד בנו תחתיו כדי לעשות חסד עם היתומים' – הרי הפרס שיטול וכל השכר שישתכר בעבודה זו לכל
האחין [שהוא נציג המשפחה ,ואין לו זכויות יתרות] ,ואפלו היה נבון ביותר וראוי למנותו; ואם מחמת עצמו מינוהו
[שהיה מוכשר לדבר או מטעם אחר ,כגון שהוא עשיר] – הרי זה לעצמו" (נחלות ט,ו)ִ .מ ְת ַרֵּפא ִמּ ֶׁשְּל ַע ְצמֹו – "כדין מי
שחבל בעצמו בידו" (פה"מ ב"ב ט,ד).
אַ 1הׁ ֻּש ָּת ִפין ֻּכָּלן – גם המתעסקים (לעיל ּ ֶפ ֶרק ְּת ִׁשי ִעי
פרק ו) ,אף על פי שהם נוטלים שכר ,הם שבועה בטענת ספק ט
מתירים לעצמם ליטול משום ששכרם
כפועל בטל בלבד (לעיל ו,ב; רדב"ז). השבועה – מי נשבע ומתי
ְו ָה ֲאִרי ִסין – להגדרת אריס ,ראה לעיל
ח,אָ .4ה ַאִּפ ְטרֹוִּפין – האחראים לניהול אַ 1הׁ ֻּש ָּת ִפין ֻּכָּלן ְו ָה ֲאִרי ִסין ְו ָה ַאִּפ ְטרֹוִּפין ֶׁשִּמּנּו אֹו ָתן ֵּבית ִּדין
נכסי אחרים (פה"מ ב"ב ג,ה) ,בדרך כלל
נכסי יתומים .נֹוֵׂשאת ְונֹו ֶת ֶנת – סוחרת. ַעל ַה ְּיתֹו ִמיםְ ,ו ָה ִאׁ ָּשה ֶׁש ִהיא נֹוֵׂשאת ְונֹו ֶת ֶנת ְּבתֹוְך ַהַּב ִית אֹו
ֶח ְנָו ִנית – מוכרת בחנותּ .ו ֶבן ַהַּב ִית – ֶׁשהֹוִׁשי ָבּה ַּב ְע ָלּה ֶח ְנָו ִניתּ ,ו ֶבן ַהַּב ִית – ָּכל ֶא ָחד ֵמ ֵאּלּו ִנְׁשָּבע
המנהל את נכסי הבית .להגדרתו ,ראה ִמ ִּד ְבֵרי ֶהן ְּב ַט ֲע ַנת ָס ֵפקֶׁ ,שָּמא ָּג ַזל ֲח ֵברֹו ְּב ַמׂ ָּשא ּו ַמ ָּתן ְוֶׁשָּמא
להלן ד-הִ .נְׁשָּבע ִמ ִּד ְבֵרי ֶהן ְּב ַט ֲע ַנת
ָס ֵפק – להסיר חשד ,מפני שמן הדין ֹלא ִּד ְק ֵּדק ַּב ֶחְׁשּבֹון ֶׁשֵּבי ֵני ֶהם.
משביעים רק בטענת ודאי (טוען ונטען א ,ז).
אְ 2ו ָלָּמה ִּתְּקנּו ֲח ָכ ִמים ְׁשבּו ָעה זֹו? ִמְּפ ֵני ֶׁש ֵאּלּו מֹוִרין
אְּ 2כ ֵדי ֶׁש ַּי ֲעׂשּו ָּכל ַמ ֲעֵׂשי ֶהם ְּב ֶצ ֶדק
ְל ַע ְצ ָמן ֶׁשָּכל ַמה ׁ ֶּש ִּיְּקחּו ִמִּנ ְכ ֵסי ַּב ַעל ַהָּמעֹות ָראּוי הּוא ָל ֶהן,
ֶו ֱאמּו ָנה – אבל גבאי צדקה אינם ִמְּפ ֵני ֶׁשּטֹוְר ִחין ְונֹוְׂש ִאין ְונֹו ְת ִניןְ .ל ִפי ָכְך ִּתְּקנּו ָל ֶהם ֲח ָכ ִמים
נשבעים ,שנאמר" :אך לא ֵיחשב איתם ֶׁש ַח ָּי ִבין ְׁשבּו ָעה ְּב ַט ֲע ַנת ָס ֵפקְּ ,כ ֵדי ֶׁש ַּי ֲעׂשּו ָּכל ַמ ֲעֵׂשי ֶהם
הכסף הניתן על ידם ,כי באמונה הם
ְּב ֶצ ֶדק ֶו ֱאמּו ָנה.
עושים" (מל"ב כב,ז; מתנות עניים ט,יא).
