Page 472 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 472
נייןק רפס ןיפתושו ןיחולש תוכלה פרק ט-י 4 50
חֲ 3א ָבל ִאם ִנְׁש ַאר ֵּבי ֵני ֶהן ָּכל ֶׁשהּוא ִמן ַהֵּפרֹות ַו ֲע ַד ִין ֹלא חַ 3ו ֲע ַד ִין ֹלא ָח ְלקּו אֹו ָתן – שאין אחד
ָח ְלקּו אֹו ָתן ְוֹלא ָי ְדעּו ִמְׁש ָק ָלן ,אֹו ֶׁשִּנְׁש ַאר ֵּבי ֵני ֶהם ַצד ִמן מן השותפים יכול לחלק את הסחורה
ַהׁ ֻּש ָּתפּות ֶׁשֹּלא ָעׂשּו ּבֹו ֶחְׁשּבֹון ְוֹלא ָי ַדע ָּכל ֶא ָחד ֵמ ֶהן ַּכָּמה המשותפת אלא בפני בית דין .ראה
ֶח ְלקֹו ַהַּמִּגיעֹו – ֲהֵרי ַהׁ ֻּש ָּתפּות ַק ֶּי ֶמת ֲע ַד ִיןּ ,ו ַמְׁשִּבי ִעין ֶזה ֶאת
לעיל ח.1
ֶזה.
ט ְל ַה ֲחִרים ְס ָתם – ראה לעיל ביאור
ט ִמי ֶׁש ָּת ַבע ֲח ֵברֹו ַא ַחר ֲח ֻל ָּקה – ֵאינֹו ָיכֹול ְל ַהְׁשִּביעֹו ֶאָּלא
א,ז.3
ַעל ְי ֵדי ִּג ְלּגּולְּ ,כמֹו ֶׁש ָא ַמְרנּו (לעיל ז)ֲ ,א ָבל ֵיׁש לֹו ְל ַה ֲחִרים ְס ָתם
ַעל ִמי ֶׁשְּג ָזלֹו ְּכלּום ְּכֶׁש ָה ָיה ֻׁש ָּתפֹו אֹו ֲאִריסֹו אֹו ֶּבן ֵּביתֹו ְוֹלא
יֹו ֶדה ַּבֶּמה ֶׁשָּג ַזל.
ּ ֶפ ֶרק ֲע ִׂשי ִרי א 1הקדמה :שבועת השותפים היא
טענות ושבועות בין שותפים י שבועה מתקנת חכמים על טענת ספק,
כעין השבועה מן התורה ,הנעשית
גלגול שבועה עם שבועת השותפים בנקיטת חפץ (לנקיטת חפץ ,ראה לעיל
ביאור ט,ד .)1שבועת היסת היא שבועה
אֻׁ 1ש ָּתף ֶׁשָּט ַען ַעל ֲח ֵברֹו ֶׁש'ָּכְך ָה ָיה ְּת ַנאי ֵּבי ֵנינּו'ְ ,ו ַהָּלה שתיקנו חכמי התלמוד .לביאורה ,ראה
לעיל א,ז .1מי שמוטלת עליו שבועה,
אֹו ֵמר 'ֹלא ָה ָיה ְּת ַנאי ֶזה ֵמעֹו ָלם'; אֹו ֶׁשָּט ַען ֶׁש' ַה ֶּקֶרן ֶׁשִּלי יכול בעל דינו לחייב אותו לכלול
ָה ָיה ָּכְך ְו ָכְך'ְ ,ו ַהָּלה אֹו ֵמר ' ֵאינֹו ֶאָּלא ָּפחּות ִמ ֶּזה'; אֹו ֶׁשָּט ַען בשבועתו גם כפירה בטענות ממוניות
ֶׁש'ְּכ ָבר ָנ ַת ִּתי ְלָך ִמן ַהֻּׁש ָּתפּות'ְ ,ו ַהָּלה אֹו ֵמר 'ֹלא ָל ַק ְח ִּתי'; אֹו אחרות של התובע ,שבדרך כלל אין
ֶׁשָּט ַען ֶׁש' ְּסחֹוָרה זֹו ִמׁ ֶּשִּלי'ְ ,ו ַהָּלה אֹו ֵמר ' ִמׁ ֶּשָּל ֶא ְמ ַצע'ְ ,ו ָכל מחייבים עליהן שבועה (טוען ונטען א,יב),
והוא הנקרא גלגול שבועה .השבועה
ַּכּיֹו ֵצא ִּב ְט ָענֹות ֵאּלּו – ֲהֵרי ָהְרׁשּות ְּב ַיד ַהּתֹו ֵב ַע ִּבְׁשבּו ָעה. מן התורה חמורה ,וקלה ממנה שבועה
מתקנת חכמים כעין שבועה שלתורה,
אֵּ 2כי ַצד? ִאם ָר ָצה ַהּתֹו ֵב ַע ֶׁשֹּלא ַיְׁשִּבי ַע ַהׁ ֻּש ָּתף ְׁשבּו ַעת וקלה משתיהן שבועת היסתַ .ה ֶּק ֶרן
ֶׁשִּלי – השקעתי הכספיתֵ .אינֹו ֶאָּלא
ַהׁ ֻּש ָּת ִפיןְ ,ו ַיְׁשִּביעֹו ֶה ֵּסת ַעל ַהַּט ֲע ָנה ֶׁשּכֹו ֵפר ָּבּה ְואֹו ֵמר 'ֹלא ָּפחּות ִמ ֶּזה – במקרה שאינו נחשב מודה
ָהיּו ְּד ָבִרים ֵמעֹו ָלם' – ֲהֵרי ֶזה ַמְׁשִּביעֹו; ְו ִאם ָר ָצה – ְמ ַג ְלֵּגל במקצת ,החייב שבועה מן התורה ,כגון
ָע ָליו ָּכל ֵאּלּו ַה ְּד ָבִרים ִּבׁ ְשבּו ַעת ַהׁ ֻּש ָּת ִפיןּ ,ו ַמְׁשִּביעֹו ְּב ַט ֲע ַנת שכבר קיבל התובע את חלקו הוודאי
ָס ֵפק ֶׁש'ֹּלא ְּג ַז ְל ַּת ִני ְּכלּום ָּכל ְי ֵמי ַהׁ ֻּש ָּתפּות'ְ ,וֶׁש' ָה ָיה ֵּבי ֵנינּו (סמ"ע צג,כא)ֲ .ה ֵרי ָה ְרׁשּות ְּב ַיד ַהּתֹו ֵב ַע
ְּת ַנאי ָּכְך ְו ָכְך'ְ ,וֶׁש'ּזֹו ַה ְּסחֹוָרה ֶׁשְּלָך'ְ ,וֶׁש'ָּנ ַת ָּת ִלי ָּכְך ְו ָכְך', ִּבְׁשבּו ָעה – התובע יכול לבחור בין
השבעת הנתבע בשבועת השותפין
ְו ָכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה. ולגלגל עליו טענות שמא כדין כל מי
שנתחייב שתי שבועות (טוען ונטען א,יד)
טענות על הצורך בשבועה או על החלוקה
לבין השבעתו רק שבועת היסת.
בַ 1הּתֹו ֵב ַע ֻׁש ָּתפֹו ְל ַהְׁשִּביעֹו ְׁשבּו ַעת ַהׁ ֻּש ָּת ִפיןַ ,הִּנ ְתָּבע אֹו ֵמר
אִ 2אם ָר ָצה ַהּתֹו ֵב ַע ֶׁשֹּלא ַיְׁשִּבי ַע –
'ְּכ ָבר ָח ַל ְקנּוְ ,וֹלא ִנְׁש ַאר ְלָך ֶא ְצ ִלי ְּכלּום'ְ ,ו ַהּתֹו ֵב ַע אֹו ֵמר
' ֲע ַד ִין ֹלא ָח ַל ְקנּוְ ,וֹלא ָעִׂשינּו ֶחְׁשּבֹון'; אֹו ֶׁש ָא ַמר ַהּתֹו ֵב ַע שמא יבקש חברו להשביעו או מסיבה
' ָח ַל ְקנּו ַעל ְמ ָנת ֶׁשַּנְׁשִּבי ַע אֹו ְתָך ְׁשבּו ַעת ַהׁ ֻּש ָּת ִפין ְּב ָכל ֵעת אחרת.
ֶׁשִּנְר ֶצהַ ,ו ֲע ַד ִין ֹלא ִנְׁשַּב ְע ָּתְ ,ו ַא ָּתה ַמ ְד ֶחה אֹו ִתי ִמּיֹום ְליֹום' –
בְּ 1כ ָבר ָח ַל ְקנּו – ולאחר שחלקו ,אין
ֵאינֹו ָיכֹול ְל ַהְׁשִּביעֹו ְּב ַט ֲע ַנת ָס ֵפק.
עוד מקום לשבועת השותפים (כלעיל ט,ז).
