Page 474 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 474
נייןק רפס ןיפתושו ןיחולש תוכלה פרק י 452
ֶׁש ִּיׁ ָּש ַבע ְו ִיּ ֹטל ַמה ׁ ֶּשְּב ַיד ֲח ֵברֹוֶ ,אָּלא ִנְׁשָּבע ְו ִנ ְפ ָטר אֹו נֹו ֵטל וֶׁ 1ש ֵּיׁש ְל ֵלִוי ָע ַלי – שלווה כסף מלוי
ִמ ָּד ָבר ֶׁשהּוא ַּת ַחת ָידֹוְ .ו ִה ָּז ֵהר ְּב ִדין ֶזהֶׁ ,שְּכ ָבר ָטעּו ּבֹו ַּב ֲע ֵלי
לצורך השותפותְ .ו ַא ַחר ָּכְך ְמ ַחּ ְׁש ִבין
הֹוָר ָאה. – אחרי סילוק החוב ,מחשבים את מה
שנשאר ומחלקים אותו ביניהםֵ .אינֹו
טענות על הלוואה לצד שלישי ֶנ ֱא ָמן ְלהֹו ִציא ִמ ַּיד ְראּו ֵבן – אבל נאמן
להוציא מחלקו ,מפני שהודהְ .קנּו ְנ ָיא
וָ 1ט ַען ִׁש ְמעֹון ֶׁש' ֵּיׁש ְל ֵלִוי ָע ַלי חֹוב ְּבזֹו ַהׁ ֻּש ָּתפּות ָמ ֶנה': – "והיא התחבולה והמרמה שתהא בין
התובע והנתבע לאבד ממון לא להם"
ִאם ָה ָיה ְּב ָידֹו ְּכ ֵדי ַהחֹובְ ,ו ָה ָיה ָיכֹול ִל ְּתנֹו ְל ֵלִוי – ֶנ ֱא ָמן, (פה"מ ערכין ו,א) .והקנוניה היא הודאה
ְונֹו ְת ִנין ַהחֹוב ְו ַא ַחר ָּכְך ְמ ַחּ ְׁש ִבין; ְו ִאם ֵאין ְּב ָידֹו ִל ֵּתן – בהלוואה שלא בוצעה מעולםַ .הִּמ ְלָוה
ֵאינֹו ֶנ ֱא ָמן ְלהֹו ִציא ִמ ַּיד ְראּו ֵבן אֹו ִמן ַה ְּסחֹוָרה ַה ְּידּו ָעה ִּבְׁש ָטר – ואף אם יש ללוי שטר ,החוב
ַלׁ ֻּש ָּתפּותֶׁ ,שָּמא ְקנּו ְנ ָיא ֵהן עֹוִׂשין ִׁש ְמעֹון ְו ֵלִוי ַעל ִנ ְכ ֵסי אינו כתוב על שם השותפות אלא על
ְראּו ֵבןַ .ו ֲא ִפּלּו ָה ְי ָתה ַהִּמ ְלָוה ִּבְׁש ָטרֵ ,אין ְראּו ֵבן ַח ָּיב ְלַׁשֵּלם
שם שמעון.
ִמֶּמָּנה ְּכלּום.
וְּ 3בֵׁשם ִׁש ְמעֹון – שהוא המלווה,
וֲ 2א ָבל ִאם ָט ַען ִׁש ְמעֹון ֶׁש'ְראּו ֵבן יֹו ֵד ַע ְּבַו ַּדאי ֶׁש ֶּזה ַהחֹוב
אבל כתוב בשטר שההלוואה מממון
ֶׁש ָע ַלי ֵמ ֲח ַמת ַהׁ ֻּש ָּתפּות הּואְ ,ו ַהחֹוב ֶא ְצ ֵלנּו הּוא' – ִיׁ ָּש ַבע השותפים ,והשטר בידי ראובןַ .לִּכיס
ְראּו ֵבן ֶה ֵּסת אֹו ַעל ְי ֵדי ִּג ְלּגּול ֶׁש ֵאינֹו יֹו ֵד ַע ֶׁש'חֹוב ֶזה ֶא ְצ ֵלנּו', – לקופה המשותפתָ .ק ַב ְע ִּתי לֹו ְז ַמן –
ִויַׁשֵּלם ִׁש ְמעֹון ַהחֹוב ִמׁ ֶּשּלֹו. להחזרת ההלוואה.
שותף שפטר לווה שלווה מן השותפות וִ 4נ ְפ ַטר ְּבהֹו ָד ַאת ִׁש ְמעֹון – נפטר לוי
וְ 3ו ֵכן ִאם ָי ָצא ְׁש ַטר חֹוב ַעל ֵלִוי ְּבֵׁשם ִׁש ְמעֹון ְּב ֵמ ָאה ִּדי ָנִרין מלשלם את חלקו של שמעון ,אבל חייב
לשלם את חלקו של ראובן .אמנם אם
ִמָּממֹון ַהׁ ֻּש ָּתפּותְ ,ו ָא ַמר ִׁש ְמעֹון ' ִנ ְפַר ְע ִּתי ְו ֶה ֱח ַזְר ִּתי ַלִּכיס' ,אֹו היה השטר בידי שמעון ,הוא נאמן אף
ֶׁש ָא ַמר ִׁש ְמעֹון ' ָק ַב ְע ִּתי לֹו ְז ַמן ְלָׁש ָנה' אֹו ' ִלְׁש ַּת ִים' – ֵאינֹו על חלקו של ראובן בטענת מיגו ,מתוך
שהיה יכול להעלים את השטר (ראב"ד;
ֶנ ֱא ָמןֶׁ ,שָּמא ְקנּו ְנ ָיא הּוא עֹוֶׂשה ַעל ִנ ְכ ֵסי ְראּו ֵבן. כס"מ) ,או משום שנתן ראובן לשמעון
להתעסק בחוב והאמין לו כל זמן
וְ 4ו ֵכי ַצד ָּד ִנין ְּב ִדין ֶזה? ֵלִוי ְּכ ָבר ִנ ְפ ַטר ְּבהֹו ָד ַאת ִׁש ְמעֹון; שהשטר בידו (ב"ח חו"מ צג,כב)ְ .ו ִי ְתַּבע
ֵלִוי ְּבסֹוף ְז ַמן ֶׁש ָא ַמר – הדברים אמורים
ְו ִאם ֹלא ֵה ִביא ִׁש ְמעֹון ְר ָא ָיה – ְיַׁשֵּלם ִמֵּביתֹוְ ,ו ִי ְתַּבע ֵלִוי ְּבסֹוף בשטוען שמעון 'קבעתי לו זמן לשנה
ְז ַמן ֶׁש ָא ַמרְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה. או שנתיים' .אך אם הוא טוען 'נפרעתי',
אינו יכול לתבוע את לוי (סמ"ע צג,לא).
ְּב ִרי ְך ַר ֲח ָמ ָנא ְ ּד ַס ְיּ ַען
