Page 473 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 473

‫נייןק רפס‪      ‬ןיפתושו ןיחולש תוכלה‪      ‬פרק י ‪	451‬‬    ‫	‬

‫ב‪ֵ   2‬אינֹו ָיכֹול ְל ַהְׁשִּביעֹו ְּב ַט ֲע ַנת ָס ֵפק‬  ‫ב‪ֲ   2‬א ִפּלּו ָא ַמר ַהִּנ ְתָּבע 'ֵּכן‪ָ ,‬ח ַל ְקנּו‪ְ ,‬ו ִנְׁש ַאר ְלָך ֶא ְצ ִלי‪ְ ,‬ו ֶזה‬

‫– משום ספק כפול‪ ,‬שהרי תיקנו חכמים‬                        ‫ַהִּנְׁש ָאר ֵאינֹו ֶאָּלא חֹוב ֶׁש ְּז ַק ְפּתֹו ָע ַלי' אֹו 'ִּפ ָּקדֹון ִהַּנ ְחּתֹו‬
‫שבועת השותפים רק כשיש חשד בין‬                            ‫ֶא ְצ ִלי' – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵּיׁש ֵע ִדים ֶׁש ָה ָיה ֻׁש ָּתפֹו‪ֵ ,‬אינֹו ָיכֹול‬
‫שותפים ודאיים‪ ,‬ולא כשיש ספק אם‬                           ‫ְל ַהְׁשִּביעֹו ְּב ַט ֲע ַנת ָס ֵפק‪ְ ,‬ו ֵאינֹו ָיכֹול ְל ַהְׁשִּביעֹו ֶה ֵּסת ֶׁשְּכ ָבר‬
‫הם שותפים (ריטב"א שבועות מח‪,‬ב)‪ַּ .‬ב ֲע ֵלי‬               ‫ָח ְלקּו אֹו ֶׁשֹּלא ִנְׁש ַּת ְּתפּו ֵמעֹו ָלם‪ַ ,‬ו ֲא ִפּלּו ַעל ְי ֵדי ִּג ְלּגּול‪ְ ,‬ל ִפי‬
                                                         ‫ֶׁש ֵאין ַמְׁשִּבי ִעין ֶה ֵּסת ְוֹלא ְמ ַג ְלְּג ִלין ֶאָּלא ַעל ַט ֲע ָנה ֶׁש ִאם יֹו ֶדה‬
             ‫הֹוָר ָאה – פוסקי הלכה‪.‬‬                     ‫ָּבּה ִי ְה ֶיה ַח ָּיב ְלַׁשֵּלם ָממֹון; ֲא ָבל ָּד ָבר ֶׁש ֲא ִפּלּו הֹו ָדה ּבֹו ֵאינֹו‬
                                                         ‫ַח ָּיב ֶאָּלא ְׁשבּו ָעה – ֵאינֹו ִנְׁשָּבע ָע ָליו‪ַ ,‬ו ֲא ִפּלּו ַעל ְי ֵדי ִּג ְלּגּול‪.‬‬
‫ג   ֲהֵרי ַהִּנ ְתָּבע ִנְׁשָּבע ֶה ֵּסת – והתובע‬
                                                                             ‫ְו ָכ ֶזה הֹורּו ָּכל ַהְּגאֹו ִנים ַּב ֲע ֵלי הֹוָר ָאה‪.‬‬
‫אינו יכול להשביע שבועת השותפים‪,‬‬
‫מפני שיש כאן ספק כפול‪ .‬לכן משביע‬                         ‫ג   ָט ַען ֶׁש' ֲע ַד ִין ֻׁש ָּת ִפי ַא ָּתה‪ְ ,‬ו ִנְׁש ַאר ִלי ֶא ְצ ְלָך ָּכְך ְו ָכְך'‪ְ ,‬ו ֶזה‬
‫אותו שבועת היסת על הטענה הוודאית‬
                                                         ‫אֹו ֵמר 'ְּכ ָבר ָח ַל ְקנּו‪ְ ,‬וֹלא ִנְׁש ַאר ְלָך ֶא ְצ ִלי ְּכלּום' אֹו 'ֹלא ָה ִיי ָת‬
       ‫ומגלגל עליו את טענת השמא‪.‬‬                         ‫ֻׁש ָּת ִפי ֵמעֹו ָלם' – ֲהֵרי ַהִּנ ְתָּבע ִנְׁשָּבע ֶה ֵּסת ֶׁש ֵאין לֹו ְּב ָידֹו ְּכלּום‪,‬‬
                                                         ‫ּו ְמ ַג ְלֵּגל ָע ָליו ֶׁשֹּלא ְּג ַז ְל ַּת ִני ְּכלּום ֵמעֹו ָלם; ְו ֵאינֹו ְמ ַג ְלֵּגל ָע ָליו‬
‫ד   ֵאין ׁשֹו ְמ ִעין לֹו – שכל האומר‬                    ‫ֶׁש'ֹּלא ָה ִיי ָת ֻׁש ָּת ִפי' אֹו ֶׁש'ְּכ ָבר ָח ַל ְקנּו ּבֹו'‪ִ ,‬מן ַהַּט ַעם ֶׁשֵּב ַאְרנּו‬

‫'לא נשתתפנו' כאומר 'לא חלקנו'‪,‬‬                                                                          ‫(לעיל ב)‪.‬‬
‫והרי יש עדים שהיו שותפים‪ ,‬וכאילו‬
‫הם מעידים שעתה הם שותפים‪ ,‬ולכן‬                                                                               ‫שבועת השותפים לכפרן‬
‫צריך להישבע לו (סמ"ע צג‪,‬כ)‪ֲ .‬ה ֵרי ֻה ְח ַזק‬
‫ַּכ ְפָרן – "ולעולם אין אדם יוחזק כפרן‪,‬‬                  ‫ד   ָט ַען ֶׁש' ֲע ַד ִין ֻׁש ָּת ִפין ֲא ַנ ְחנּו‪ְ ,‬ו ֵיׁש ִלי ְל ַהְׁשִּבי ֲעָך ְּב ַט ֲע ַנת‬
‫עד שיכפור בבית דין‪ ,‬ויבואו שני עדים‬
‫ויכחישוהו במה שכפר" (טוען ונטען ו‪,‬ב)‪.‬‬                    ‫ָס ֵפק'‪ְ ,‬ו ַהָּלה אֹו ֵמר 'ֹלא ִנְׁש ַּת ַּת ְפנּו ֵמעֹו ָלם'‪ְ ,‬ו ֵה ִביא ַהּתֹו ֵב ַע‬
‫ְו ִיׁ ָּש ַבע ְׁשבּו ַעת ַהׁ ֻּש ָּת ִפין – ומאמינים‬    ‫ֵע ִדים ֶׁש ָה ָיה ֻׁש ָּתפֹו‪ְ ,‬ו ָח ַזר ַהִּנ ְתָּבע ַא ַחר ָּכְך ְו ָא ַמר ' ָח ַל ְקנּו'‬
‫לו בה‪ ,‬כיוון שלא הוחזק כפרן בממון‬                        ‫– ֵאין ׁשֹו ְמ ִעין לֹו‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ֻה ְח ַזק ַּכ ְפָרן ִלְׁשבּו ָעה זֹו‪ְ ,‬ו ִיׁ ָּש ַבע‬
‫ודאי‪ ,‬אף על פי שהיה שותפו‪ ,‬מפני‬
‫שיכול להיות שלא נשאר בידו מאומה‬                                              ‫ְׁשבּו ַעת ַהׁ ֻּש ָּת ִפין‪ְ .‬ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה‪.‬‬

                          ‫(סמ"ע שם)‪.‬‬                                                       ‫שבועת השותפים אין בכוחה להוציא ממון‬

‫ה‪ֶׁ  1‬שָּפ ַחת ָּכל ַה ֶּקֶרן – ההפסד צריך‬               ‫ה‪ְ  1‬ראּו ֵבן ֶׁש ִהִּטיל ַלִּכיס ַאְרַּבע ֵמאֹות ִּדי ָנִרין ְו ִהִּטיל ִׁש ְמעֹון‬

‫להתחלק ביניהם בשווה (לעיל ד‪,‬ג)‪,‬‬                          ‫ָמא ַת ִים ְו ִנְׁש ַּת ְּתפּו‪ְ ,‬ו ָנְׂשאּו ְו ָנ ְתנּו ְּב ַי ַחד‪ַ ,‬ו ֲהֵרי ַהָּממֹון ֻּכּלֹו ְּב ַיד‬
‫שיפסיד כל אחד ‪ ,250‬ונמצא שראובן‬                          ‫ְראּו ֵבן‪ְ ,‬ו ָט ַען ְראּו ֵבן ֶׁשָּפ ַחת ָּכל ַה ֶּקֶרן ֲח ֵמׁש ֵמאֹות ִּדי ָנִרין‬
‫נוטל המאה שנותרו ותובע משמעון‬                            ‫– ֵאין אֹו ְמִרין‪ִ :‬יׁ ָּש ַבע ְראּו ֵבן ְׁשבּו ַעת ַהׁ ֻּש ָּת ִפין ֶׁשָּפ ֲחתּו ָּכְך‬
‫‪ֵ .50‬אין אֹו ְמִרין – שאין הנשבע שבועת‬                   ‫ִויַׁשֵּלם ִׁש ְמעֹון ֲח ִמׁ ִּשים ִמֵּביתֹו‪ֶ ,‬אָּלא ִיׁ ָּש ַבע ְראּו ֵבן ְׁשבּו ַעת‬
‫השותפים נוטל מחברו (להלן ה‪ְ .)3‬ו ֵי ֵלְך‬                 ‫ַהׁ ֻּש ָּת ִפין‪ְ ,‬ו ֵי ֵלְך ַּבָּמ ֶנה ֶׁשְּב ָידֹו ִּב ְל ַבד‪ְ ,‬וֹלא ְיַׁשֵּלם ִׁש ְמעֹון ְּכלּום‪.‬‬
‫ַּבָּמ ֶנה ֶׁשְּב ָידֹו – שבועתו אינה מועילה‬
‫להוציא ממון משמעון‪ ,‬אך מועילה לו‬                         ‫ה‪ָ   2‬ט ַען ְראּו ֵבן ֶׁשִּׁש ְמעֹון ָי ַדע ְּבַו ַּדאי ִּב ְפ ָחת ֶזה ֶׁשָּפ ֲחתּו –‬

                 ‫להחזיק מה שבידו‪.‬‬                        ‫ְי ַג ְלֵּגל ַעל ִׁש ְמעֹון ֶׁש ֵאינֹו יֹו ֵד ַע ְּבַו ַּדאי ְסכּום ַהְּפ ָחת ַה ֶּזה‪ְ .‬ו ִאם‬
                                                         ‫ֹלא ִנ ְת ַע ֵּסק ִׁש ְמעֹון ְּבֻׁש ָּתפּות זֹו ְּכ ָלל – ִיׁ ָּש ַבע ִׁש ְמעֹון ֶה ֵּסת‬
‫ה‪ְ   2‬י ַג ְלֵּגל ַעל ִׁש ְמעֹון – ישביע אותו‬
                                                                          ‫ֶׁש ֵאינֹו יֹו ֵד ַע ְּבַו ַּדאי ְּב ֶזה ַה ֶה ְפ ֵסד‪ְ ,‬ו ִיָּפ ֵטר‪.‬‬
‫שבועת השותפים‪ ,‬ויגלגל על שמעון‬
‫שבועה שאינו יודע על הפחת‪ ,‬כדין נתבע‬                      ‫ה‪ְ  3‬וֹלא עֹוד‪ֶ ,‬אָּלא ִאם ָה ָיה ֶזה ַהָּמ ֶנה ַהִּנְׁש ָאר ְּב ַיד ִׁש ְמעֹון –‬
‫הטוען 'איני יודע אם אני חייב לך' (טוען‬
‫ונטען א‪,‬ח)‪ .‬ואם לא נשבע‪ ,‬ישלם (כס"מ)‪.‬‬                    ‫חֹו ְל ִקין אֹותֹו ְּבָׁשֶוה‪ֶׁ ,‬ש ֵאין ַהׁ ֻּש ָּתף ִמן ַהִּנְׁשָּב ִעין ְונֹו ְט ִלין ְּכ ֵדי‬
‫ִיׁ ָּש ַבע ִׁש ְמעֹון ֶה ֵּסת – בלבד‪ ,‬ולא מתוך‬

 ‫גלגול שבועה‪ ,‬שהרי לא נתעסק בכסף‪.‬‬

‫ה‪ְ  3‬וֹלא עֹוד – ולא רק שאין מוציאים‬

‫ממון משמעון‪ ,‬אלא שגם הממון הנשאר‬
‫מתחלק ביניהם כדין ממון השותפות‬
‫(שהוא בחזקת שניהם‪ .‬ראה לעיל ה‪,‬ח)‪ָ .‬מ ֶנה –‬

                         ‫מאה דינר‪.‬‬
   468   469   470   471   472   473   474   475   476   477   478