Page 248 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫זקיםנ רפס‪  ‬שפנ תושמיר חצור תהלכו‪  ‬פרק יג ‬ ‫‪ 226‬‬

‫בעלי הבהמה‬ ‫ח ָז ֵקן אֹו חֹו ֶלה – שהם חלשים בגופם‬

‫ח ָמ ָצא ֶּב ֱה ַמת ֲח ֵברֹו ְרבּו ָצה – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין ַהְּב ָע ִלים‬ ‫ואינם מסוגלים לסייע בפריקה (פה"מ ב"מ‬
‫ב‪,‬י)‪.‬‬
‫ִעָּמּה‪ִ ,‬מ ְצָוה ִל ְפרֹק ֵמ ָע ֶלי ָה ְו ִל ְט ֹען ָע ֶלי ָה‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ָ " :‬עזֹב‬
‫ַּת ֲעזֹב" (שמות כג‪,‬ה)‪ָ " ,‬ה ֵקם ָּת ִקים" (דברים כב‪,‬ד) – ִמָּכל ָמקֹום‪ִ .‬אם‬ ‫ט ְמ ַחֵּמר ַא ַחר ְּב ֶה ְמּתֹו – מנהיג את‬
‫ֵּכן ָלָּמה ֶנ ֱא ַמר " ִעּמֹו" (שמות כג‪,‬ה; דברים כב‪,‬ד)? ֶׁש ִאם ָה ָיה ַּב ַעל‬
‫ַהְּב ֵה ָמה ִעָּמּה ְו ָה ַלְך ְו ָיַׁשב לֹו‪ְ ,‬ו ָא ַמר ָל ֶזה ֶׁשָּפ ַגע ּבֹו 'הֹו ִאיל‬ ‫בהמתו הנושאת משא ומזרז אותה‬
‫ְו ָע ֶליָך ִמ ְצָוה – ִאם ָר ִצי ָת ִל ְפרֹק ְל ַב ְּדָך‪ְּ ,‬פרֹק' – ֲהֵרי ֶזה ָּפטּור‪,‬‬ ‫ללכת (פה"מ שבת כד‪,‬א)‪ֵ .‬אינֹו ָזקּוק ָלּה –‬
‫ֶׁשֶּנ ֱא ַמר‪ִ " :‬עּמֹו"‪ְ .‬ו ִאם ָה ָיה ַּב ַעל ַהְּב ֵה ָמה ָז ֵקן אֹו חֹו ֶלה – ַח ָּיב‬ ‫ואינו חייב לעזור לגוי‪ ,‬מפני שהעזרה‬
‫היא מעשה של חסד לבעלים ולא חובה‪,‬‬
‫ִל ְפרֹק ְו ִל ְטעֹן ְל ַבּדֹו‪.‬‬ ‫שהרי אינו אחראי לנכסי חברו (וראה גם‬
‫גזלה ואבדה יא‪,‬ג וביאורנו שם)‪ .‬וצער בעלי‬
‫ט ֶּב ֱה ַמת ַהּגֹוי ְו ַהַּמׂ ָּשא ֶׁשְּל ִיְׂשָר ֵאל‪ִ :‬אם ָה ָיה ַהּגֹוי ְמ ַחֵּמר‬ ‫חיים אינו טעם העומד בפני עצמו‪,‬‬
‫אלא רק מסייע להעדפה בין שני מצבים‪,‬‬
‫ַא ַחר ְּב ֶה ְמּתֹו – ֵאינֹו ָזקּוק ָלּה; ְו ִאם ָלאו – ַח ָּיב ִל ְפרֹק ְו ִל ְטעֹן‪,‬‬ ‫שהרי מותר לבעל הבהמה לשחוט‬
‫ִמּׁשּום ַצ ַער ִיְׂשָר ֵאל‪ְ .‬ו ֵכן ִאם ָה ְי ָתה ַהְּב ֵה ָמה ֶׁשְּל ִיְׂשָר ֵאל ְו ַהַּמּׂשֹוי‬ ‫אותה בכל עת (ראה להלן‪ ‬יד)‪ְ .‬ל ִהַּטֵּפל –‬
‫ֶׁשַּלּגֹוי – ַח ָּיב ִל ְפרֹק ְו ִל ְט ֹען ִמּׁשּום ַצ ַער ִיְׂשָר ֵאל‪ֲ .‬א ָבל ֶּב ֱה ַמת‬ ‫להתעסק‪ֶ .‬אָּלא ִמּׁשּום ֵאי ָבה – שנאה‬

‫ַהּגֹוי ּו ַמׂ ָּשאֹו – ֵאינֹו ַח ָּיב ְל ִהַּטֵּפל ָּב ֶהן ֶאָּלא ִמּׁשּום ֵאי ָבה‪.‬‬ ‫העלולה לגרום לרצח יהודים‪.‬‬

‫דיני קדימות‬ ‫י ַחָּמִרין – מוליכי חמורים‪ֶׁ .‬שַר ְג ָליו‬

‫י ַחָּמִרין ֶׁשַר ְג ָליו ֶׁשְּל ֶא ָחד ֵמ ֶהן ְרעּועֹות – ֵאין ֲח ֵבָריו ַרׁ ָּש ִאין‬ ‫ֶׁשְּל ֶא ָחד ֵמ ֶהן ְרעּועֹות – שרגלי אחד‬
‫האנשים כושלות‪ ,‬והוא מעכב את‬
‫ְל ַה ְק ִּדים ְו ַל ֲעבֹר ֵמ ָע ָליו‪ָ .‬נ ַפל ָה ִאיׁש – ַרׁ ָּש ִאין ַל ֲעבֹר ֵמ ָע ָליו‪.‬‬ ‫חבריו‪ֵ .‬אין ֲח ֵבָריו ַרׁ ָּש ִאין ְל ַה ְק ִּדים‬
‫ְו ַל ֲעבֹר ֵמ ָע ָליו – להניחו ולהמשיך בדרך‬
‫יא ָה ָיה ֶא ָחד ָטעּון ְו ֶא ָחד רֹו ֵכב‪ּ ,‬ו ְד ָח ָקם ַה ֶּדֶרְך – ַמ ֲע ִביִרין‬ ‫בלעדיו‪ ,‬ועליהם ללכת לאט ולהתעכב‬
‫בשבילו (ק')‪ַ .‬רׁ ָּש ִאין ַל ֲעבֹר ֵמ ָע ָליו –‬
‫ֶאת ָהרֹו ֵכב ִמְּפ ֵני ַהָּטעּון‪ֶ .‬א ָחד ָטעּון ְו ֶא ָחד ֵרי ָקן – ַמ ֲע ִביִרין‬ ‫ואינם חייבים להתעכב‪ .‬ואם יש סכנה‬
‫ֶאת ָהֵרי ָקן ִמְּפ ֵני ַהָּטעּון‪ֶ .‬א ָחד רֹו ֵכב ְו ֶא ָחד ֵרי ָקן – ַמ ֲע ִביִרין‬ ‫לאיש‪ ,‬חובה לעזור לו‪ ,‬מפני שנאמר‬
‫ֶאת ָהֵרי ָקן ִמְּפ ֵני ָהרֹו ֵכב‪ְׁ .‬ש ֵני ֶהן ְטעּו ִנין‪ְׁ ,‬ש ֵני ֶהן רֹו ְכ ִבין‪ְׁ ,‬ש ֵני ֶהן‬ ‫"לא תעמוד על דם רעך" (ראה לעיל א‪,‬יד)‪.‬‬

‫ֵרי ָק ִנין – עֹוִׂשין ְּפָׁשָרה ֵּבי ֵני ֶהן‪.‬‬ ‫יא ֶא ָחד ָטעּון ְו ֶא ָחד רֹו ֵכב וכו' –‬

‫יב ְו ֵכן ְׁש ֵּתי ְס ִפינֹות ֶׁש ָהיּו עֹו ְברֹות ַּבָּנ ָהר ּופֹו ְגעֹות זֹו ָּבזֹו‪,‬‬ ‫שנפגשו בשביל צר מוביל בהמה עם‬
‫מטען ורוכב על בהמה‪ ,‬שיכול לעבור‬
‫ִאם עֹו ְברֹות ְׁש ֵּתי ֶהן ְּב ַבת ַא ַחת טֹו ְבעֹות‪ְ ,‬ו ִאם ָע ְברּו זֹו ַא ַחר זֹו‬ ‫רק אחד מהם‪ ,‬הכלל הוא‪ :‬ימתין הרוכב‬
‫עֹו ְברֹות; ְו ֵכן ְׁש ֵני ְּג ַמִּלים ֶׁש ָהיּו עֹו ִלין ְּב ַמ ֲע ָלה ְּגבֹו ָהה ּו ָפ ְגעּו‬ ‫בצד הדרך עד שיעבור בעל המשא‪ֵ .‬רי ָקן‬
‫ֶזה ָּב ֶזה‪ִ ,‬אם עֹו ְבִרין ְׁש ֵני ֶהן ְּב ַבת ַא ַחת נֹו ְפ ִלין‪ְ ,‬ו ִאם ָע ְברּו ֶזה‬ ‫– בלא משא‪ְּ .‬פָׁשָרה – לאופן הפשרה‬
‫ַא ַחר ֶזה עֹו ִלין – ֵּכי ַצד ֵהן עֹוִׂשין? ְטעּו ָנה ְוֶׁש ֵאי ָנּה ְטעּו ָנה –‬
‫ִּת ָּד ֶחה ֶׁש ֵאי ָנּה ְטעּו ָנה ִמְּפ ֵני ַהְּטעּו ָנה‪ְ .‬קרֹו ָבה ּוְרחֹו ָקה – ִּת ָּד ֶחה‬ ‫ראה הלכה‪ ‬יב‪.‬‬
‫ְקרֹו ָבה ִמְּפ ֵני ֶׁש ֵאי ָנּה ְקרֹו ָבה‪ְׁ .‬ש ֵּתי ֶהן ְרחֹוקֹות‪ְׁ ,‬ש ֵּתי ֶהן ְקרֹובֹות‪,‬‬
‫ְׁש ֵּתי ֶהן ְטעּונֹות – הֹו ִאיל ְו ֻכָּלן ְּבדֹ ַחק ֶא ָחד‪ַ ,‬הֵּטל ְּפָׁשָרה ֵּבי ֵני ֶהן‪,‬‬ ‫יב ְּב ַמ ֲע ָלה ְּגבֹו ָהה – בדרך צרה‬
‫ְו ֵהן ַמ ֲעלֹות ָׂש ָכר ֶזה ָל ֶזה‪ּ .‬ו ָב ֶזה ְו ַכּיֹו ֵצא ּבֹו ֶנ ֱא ַמר "ְּב ֶצ ֶדק ִּתְׁשּפֹט‬
‫משופעת מאוד‪ִּ .‬ת ָּד ֶחה ֶׁש ֵאי ָנּה ְטעּו ָנה‬
‫ֲע ִמי ֶתָך" (ויקרא יט‪,‬טו)‪.‬‬ ‫ִמְּפ ֵני ַהְּטעּו ָנה – תעבור קודם הספינה‬
‫הטעונה‪ְ .‬קרֹו ָבה – ספינה הקרובה‬
‫צער בעלי חיים‬ ‫ליעדה‪ַ .‬מ ֲעלֹות ָׂש ָכר ֶזה ָל ֶזה – יפצה‬
‫בעל הספינה שעברה קודם את בעל‬
‫יג ַהּפֹו ֵג ַע ִּבְׁש ַנ ִים‪ֶ ,‬א ָחד רֹו ֵבץ ַּת ַחת ַמׂ ָּשאֹו ְו ֶא ָחד ָּפַרק ֵמ ָע ָליו‪,‬‬ ‫הספינה שהמתינה לו על אבדן זמנו‪.‬‬
‫ּו ָב ֶזה ְו ַכּיֹו ֵצא ּבֹו ֶנ ֱא ַמר‪ֹ" :‬לא ַת ֲעׂשּו ָעֶול‬
‫ַּבִּמְׁשָּפט ֹלא ִתּ ָׂשא ְפ ֵני ָדל ְוֹלא ֶת ְה ַּדר ְּפ ֵני‬
‫ָגדֹול‪ְּ ,‬ב ֶצ ֶדק ִּתְׁשּ ֹפט ֲע ִמי ֶתָך" – והצדק‬

‫בהקשר זה הוא הפשרה (ק')‪.‬‬