Page 249 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 249
זקיםנ רפס שפנ תושמיר חצור תהלכו פרק יג 227
יג ִמּׁשּום ַצ ַער ַּב ֲע ֵלי ַח ִּיים – שעיקרו ְוֹלא ָמ ָצא ִמי ֶׁש ִּי ְטעֹן ִעּמֹו – ִמ ְצָוה ִל ְפרֹק ַּב ְּת ִחָּלהִ ,מּׁשּום ַצ ַער
ַּב ֲע ֵלי ַח ִּייםְ ,ו ַא ַחר ָּכְך טֹו ֵעןַּ .בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁש ָהיּו
אסור מן התורה .ראה לעיל ביאור ְׁש ֵני ֶהן ׂשֹו ְנ ִאין אֹו ְׁש ֵני ֶהן אֹו ֲה ִביןֲ .א ָבל ִאם ָה ָיה ֶא ָחד ׂשֹו ֵנא
הלכה ט (מו"נ ג,יז; פה"מ ביצה ג,ד .וראה :שבת ְו ֶא ָחד אֹו ֵהב – ִמ ְצָוה ִל ְט ֹען ִעם ַהּׂשֹו ֵנא ְּת ִחָּלהְּ ,כ ֵדי ָלכֹף ֶאת
כא,ט-י; כה,כו; תפילה ט,ז; יום טוב ב,ד וביאורנו ִי ְצרֹו ָהַרע.
שם)ָ .לכֹף ֶאת ִי ְצרֹו ָהַרע – לשלוט בכעסו חשיבות נפש מישראל
ורגשות הנקמה שבו ,ש"הנוקם את חברו
– עובר בלא תעשה ,שנאמר" :לא ִתּ ֹקם" ידַ 1הּׂשֹו ֵנא ֶׁשֶּנ ֱא ַמר ַּבּתֹוָרה הּוא ִמ ִּי ְ ׂשָר ֵאלֹ ,לא ֵמ ֻאּמֹות
(ויקרא יט,יח) .ואף על פי שאינו לוקה ,דעה
רעה היא עד מאד .אלא ראוי לאדם להיות ָהעֹו ָלםְ .ו ֵהי ַאְך ִי ְה ֶיה ְל ִיְׂשָר ֵאל ׂשֹו ֵנא ִמ ִּיְׂשָר ֵאלְ ,ו ַהָּכתּוב
מעביר על כל דברי העולם ,שהכל אצל אֹו ֵמר "ֹלא ִתְׂש ָנא ֶאת ָא ִחיָך ִּב ְל ָב ֶבָך" (שם יט,יז)? ָא ְמרּו
המבינים דברי הבל והבאי ,ואינן כדאי ֲח ָכ ִמיםְּ :כגֹון ֶׁשָר ָאהּו ְל ַבּדֹו ֶׁש ָע ַבר ֲע ֵבָרהְ ,ו ִה ְתָרה ּבֹו ְוֹלא
לנקום עליהם" (דעות ז,ז) .ועוד" :התבונן ָח ַזר – ֲהֵרי ֶזה ִמ ְצָוה ְלָׂש ְנאֹוַ ,עד ֶׁש ַּי ֲעֶׂשה ְּתׁשּו ָבה ְו ַי ֲחזֹר
ברוב המצוות ,תמצא שכולם מכשירים
כוחות הנפש ,כגון מה שאסרה את ֵמ ִרׁ ְשעֹו.
הנקמה וגאולת הדם ,באמרו 'לא תקום
ולא תטור'' ,עזוב תעזוב'' ,הקם תקים' ידְ 2ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֲע ַד ִין ֹלא ָעָׂשה ְּתׁשּו ָבה – ִאם ְמ ָצאֹו ִנ ְב ָהל
וכו' ,כדי שיחלש כח הרוגז והכעס"
ְּב ַמָּ ׂשאֹוִ ,מ ְצָוה ִל ְפרֹק ְו ִל ְט ֹען ִעּמֹו ְוֹלא ַיִּני ֶחּנּו נֹו ֶטה ָלמּות,
(פה"מ הקדמה לאבות פרק רביעי). ֶׁשָּמא ִיְׁש ַּת ֶהה ִּבְׁש ִביל ָממֹונֹו ְו ָיבֹוא ִלי ֵדי ַסָּכ ָנהְ ,ו ַהּתֹוָרה
ִה ְקִּפי ָדה ַעל ַנ ְפׁשֹות ִיְׂשָר ֵאלֵּ ,בין ְרָׁש ִעים ֵּבין ַצ ִּדי ִקיםֵ ,מ ַא ַחר
ידֹ" 1לא ִתְׂש ָנא ֶאת ָא ִחיָך ִּב ְל ָב ֶבָך, ֶׁש ֵהן ִנ ְלִוים ֶאל יי ּו ַמ ֲא ִמי ִנין ְּב ִע ַּקר ַה ָּדתֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרֱ " :א ֹמר ֲא ֵלי ֶהם
ַחי ָא ִני ְנ ֻאם יי ֱאֹל ִהים ִאם ֶא ְחּפֹץ ְּבמֹות ָהָרָׁשע ִּכי ִאם ְּבׁשּוב
הֹו ֵכ ַח ּתֹו ִכי ַח ֶאת ֲע ִמי ֶתָך ְוֹלא ִתּ ָׂשא ָע ָליו
ֵח ְטא [לא תשמור לו בלבך את עוונו]" ָרָׁשע ִמ ַּדְרּכֹו ְו ָח ָיה" (יחזקאל לג,יא).
ְו ִה ְתָרה ּבֹו – הזהיר אותו שלא יעשה
את העברהִ .מ ְצָוה ְלָׂש ְנאֹו – רק ,מפני ְּב ִרי ְך ַר ֲח ָמ ָנא ְ ּד ַס ְיּ ַען
ש"ראוהו לבדו" ,ואינו יכול להעיד עליו
ולהענישו .והקדוש ברוך הוא יעניש את
החוטא .וכאן השנאה ,שאינה באה לידי
ביטוי מעשי ,היא מנגנון הגנה של מי
שרואה עברה ,שלא תיטשטש הרתיעה
מן העברה ,וכהצהרה המיועדת להחזיר
את הרשע מרשעו.
ידְ 2ו ָיבֹוא ִלי ֵדי ַסָּכ ָנה – כשיגיעו ליסטים וכדומהּ .ו ַמ ֲא ִמי ִנין ְּב ִע ַּקר ַה ָּדת – שהוא ידיעת ה' והאיסור לעבוד עבודה
זרה (יסודי התורה א,ו; איסורי ביאה יד,ב) .ונראה שהמושג 'עיקר הדת' במשמעותו הרחבה הוא קבלת 13עיקרי האמונה (ראה
פה"מ הקדמה לסנהדרין פרק י)ֶׁ .שֶּנ ֱא ַמר – שה' חס גם על הרשעיםֱ " :אמֹר ֲא ֵלי ֶהם ַחי ָא ִני ְנ ֻאם יי ֱאֹל ִהים ִאם ֶא ְחּ ֹפץ [=ארצה]
ְּבמֹות ָהָרָׁשע ִּכי ִאם ְּבׁשּוב ָרָׁשע ִמ ַּדְרּכֹו ְו ָח ָיהׁ ,שּובּו ׁשּובּו ִמ ַּדְר ֵכי ֶכם ָהָר ִעים ְו ָלָּמה ָתמּותּו ֵּבית ִיְׂשָר ֵאל" .וסיים רבנו ספר
זה באהבת ישראל ,בתשובה ובחיי אמת.
ְּבִריְך ַר ֲח ָמ ָנא ְּד ַס ְּי ַען – ברוך ה' שסייענו .וברוך ה' שסייענו בביאור זה.
ִנ ְג ַמר ֵס ֶפר ַא ַחד ָעָׂשר ְּב ֶע ְזַרת ַׁש ַּדיּ .ו ִמ ְנ ַין ְּפָר ָקיו ְׁש ַנ ִים ְוִׁשׁ ִּשים:
ִה ְלכֹות ִנ ְז ֵקי ָממֹון – ַאְרָּב ָעה ָעָׂשר ְּפָר ִקים; ִה ְלכֹות ְּג ֵנ ָבה –
ִּתְׁש ָעה ְּפָר ִקים; ִה ְלכֹות ְּג ֵז ָלה ַו ֲא ֵב ָדה – ְׁשמֹו ָנה ָעָׂשר ְּפָר ִקים;
ִה ְלכֹות חֹו ֵבל ּו ַמ ִּזיק – ְׁשמֹו ָנה ְּפָר ִקים; ִה ְלכֹות רֹו ֵצ ַח ּוְׁש ִמיַרת
ֶנ ֶפׁש – ְׁשלָׁשה ָעָׂשר ְּפָר ִקים.
