Page 117 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫זקיםנ רפס‪  ‬הואבד גזלה לכותה‪  ‬פרק א ‪ 95‬‬ ‫ ‬

‫ּו ִמ ְנ ָין ֶׁשֹּלא ִמ ַּד ַעת ּפֹו ֵטר‪ְ .‬ו ִאם ֶה ֱח ִזיר ְל ִכיס ֶׁש ֵאין ּבֹו ְּכלּום – ּו ִמ ְנ ָין ֶׁשֹּלא ִמ ַּד ַעת ּפֹו ֵטר – אם מנה‬
‫הנגזל את מעותיו‪ ,‬אף על פי שלא מנה‬
‫אותן כדי לוודא שהושבה לו הגזלה‪,‬‬ ‫ֹלא ָי ָצא‪ְ ,‬ו ַח ָּיב ְּב ַא ֲחָריּות ַהְּג ֵז ָלה ַעד ֶׁשּיֹו ִדיעֹו ֶׁש ֶה ֱח ִזיר ְל ִכיס‬
‫הגזלן יוצא ידי חובת ההחזרה ואינו‬ ‫ְּפלֹו ִני‪.‬‬

‫צריך להודיע לנגזל (י')‪ְ .‬ל ִכיס ֶׁש ֵאין ּבֹו‬ ‫האיסור לחמוד‬
‫ְּכלּום – מפני שאין אדם רגיל למשמש‬
‫בארנקו הריק‪ ,‬וממילא לא יוכל לדעת‬ ‫ט ָּכל ַהחֹו ֵמד ַע ְבּדֹו אֹו ֲא ָמתֹו אֹו ֵּביתֹו ְו ֵכ ָליו ֶׁשַּל ֲח ֵברֹו‪ ,‬אֹו ָּכל‬

‫שהשיב לו הגזלן את מה שגזל ממנו‪.‬‬ ‫ָּד ָבר ֶׁש ֶא ְפָׁשר לֹו ֶׁש ִּי ְק ֵנהּו ִמֶּמּנּו‪ְ ,‬ו ִה ְכִּביד ָע ָליו ְּבֵר ִעים ְו ִה ְפ ִציר‬

‫ּבֹו ַעד ֶׁשְּל ָקחֹו ִמֶּמּנּו – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשָּנ ַתן לֹו ָּד ִמים ַרִּבים‪ֲ ,‬הֵרי ט חֹו ֵמד – ראה ביאור לעיל במניין‬

‫המצוות בראש ההלכות‪ְ .‬ו ִה ְכִּביד ָע ָליו‬ ‫ֶזה עֹו ֵבר ְּבֹלא ַת ֲעֶׂשה‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ֹ" :‬לא ַת ְחמֹד" (שמות כ‪,‬יג; דברים ה‪,‬יז)‪.‬‬
‫ְּבֵר ִעים – שלח חברים שילחצו ויכבידו‬ ‫ְו ֵאין לֹו ִקין ַעל ָלאו ֶזה‪ֶׁ ,‬ש ֵאין ּבֹו ַמ ֲעֶׂשה‪ְ .‬ו ֵאינֹו עֹו ֵבר ְּב ָלאו‬
‫עליו למכור נגד רצונו‪ְ .‬ו ִה ְפ ִציר – הרבה‬ ‫ֶזה ַעד ֶׁש ִּי ַּקח ַה ֵח ֶפץ ֶׁש ָח ַמד‪ָּ ,‬כ ִע ְנ ָין ֶׁשֶּנ ֱא ַמר‪ֹ" :‬לא ַת ְחמֹד ֶּכ ֶסף‬
‫להתחנן ולהתעקש‪ֶׁ .‬שֶּנ ֱא ַמר‪ֹ" :‬לא ַת ְח ֹמד‬

‫ֵּבית ֵר ֶעָך ֹלא ַת ְח ֹמד ֵאֶׁשת ֵר ֶעָך‪ְ ,‬ו ַע ְבּדֹו‬ ‫ְו ָז ָהב ֲע ֵלי ֶהם ְו ָל ַק ְח ָּת ָלְך" (דברים ז‪,‬כה) – ִחּמּוד ֶׁש ֵּיׁש ּבֹו ַמ ֲעֶׂשה‪.‬‬
‫ַו ֲא ָמתֹו ְוׁשֹורֹו ַו ֲחמֹרֹו ְוכֹל ֲאֶׁשר ְלֵר ֶעָך"‪.‬‬
‫ֶׁש ֵאין ּבֹו ַמ ֲעֶׂשה – כל איסור לא תעשה‬ ‫האיסור להתאוות‬
‫שאין בו מעשה‪ ,‬אין לוקים עליו (סנהדרין‬
‫י ָּכל ַהִּמ ְת ַאֶּוה ֵּביתֹו אֹו ִאְׁשּתֹו ְו ֵכ ָליו ֶׁשַּל ֲח ֵברֹו‪ְ ,‬ו ָכל ַּכּיֹו ֵצא‬
‫יח‪,‬ב)‪ .‬האיסור הוא להעסיק את מחשבתו‬
‫בתחבולות להשיג את החפץ‪ ,‬והמעשה‬ ‫ָּב ֶהן ִמּ ְׁש ָאר ְּד ָבִרים ֶׁש ֶא ְפָׁשר לֹו ִל ְקנֹו ָתן ִמֶּמּנּו – ֵּכיָון ֶׁש ָחַׁשב‬
‫שבא אחריו מגלה שמחשבתו הגיעה‬ ‫ְּב ִלּבֹו ֵהי ַאְך ִי ְק ֶנה ָּד ָבר ֶזה‪ְ ,‬ו ִנ ְפ ָּתה ִלּבֹו ַּב ָּד ָבר – ָע ַבר ְּבֹלא‬
‫לרמה זו (י')‪ֶׁ .‬שֶּנ ֱא ַמר – שהחימוד הוא‬ ‫ַת ֲעֶׂשה‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ְ[" :‬ו]ֹלא ִת ְת ַאֶּוה" (שם ה‪,‬יז)‪ְ ,‬ו ֵאין ַּת ֲאָוה ֶאָּלא‬

‫במעשה‪ְּ" :‬פ ִסי ֵלי ֱאֹל ֵהי ֶהם [של הגויים]‬ ‫ַּבֵּלב ִּב ְל ַבד‪.‬‬

‫ִּתְׂשְרפּון ָּב ֵאׁש‪ֹ ,‬לא ַת ְח ֹמד ֶּכ ֶסף ְו ָז ָהב‬
‫יא ַה ַּת ֲא ָוה ְמ ִבי ָאה ִלי ֵדי ִחּמּוד‪ְ ,‬ו ַה ִחּמּוד ֵמ ִביא ִלי ֵדי ָּג ֵזל; ֲע ֵלי ֶהם ְו ָל ַק ְח ָּת ָלְך ֶּפן ִּתָּו ֵקׁש [תיכשל]‬

‫ּבֹו ִּכי תֹו ֲע ַבת ה' ֱאֹל ֶהיָך הּוא"‪.‬‬ ‫ֶׁש ִאם ֹלא ָרצּו ַהְּב ָע ִלים ִל ְמּכֹר‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי ֶׁש ִהְרָּבה ָל ֶהם ְּב ָד ִמים‬
‫ְו ִה ְפ ִציר ְּבֵר ִעים – ָיבֹוא ִלי ֵדי ָּג ֵזל‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ְ" :‬ו ָח ְמדּו ָב ִּתים‬
‫י ִמ ְת ַאֶּוה – ראה ביאור לעיל במניין‬ ‫ְו ָג ָזלּו" (מיכה ב‪,‬ב; ושם‪ְ :‬ו ָח ְמדּו ָׂשדֹות ְו ָג ָזלּו‪ּ ,‬ו ָב ִּתים ְו ָנָׂשאּו)‪ְ .‬ו ִאם ָע ְמדּו ַהְּב ָע ִלים‬
‫ְּב ָפ ָניו ְל ַהִּציל ָממֹו ָנם אֹו ְמ ָנעּוהּו ִל ְגזֹל – ָיבֹוא ִלי ֵדי ְׁש ִפיכּות‬
‫המצוות בראש ההלכות‪ִ .‬אְׁשּתֹו‪...‬‬
‫ֶׁשַּל ֲח ֵברֹו – שרוצה שיגרש אותה חברו‬
‫כדי שיישא הוא אותה‪ְ .‬ו ִנ ְפ ָּתה ִלּבֹו –‬

‫התפתה‪ ,‬והחל לתכנן במחשבתו כיצד‬ ‫ָּד ִמים; ֵצא ּו ְל ַמד ִמַּמ ֲעֵׂשה ַא ְח ָאב ְו ָנבֹות‪.‬‬

‫להשיג את הדבר‪ֶׁ .‬שֶּנ ֱא ַמר‪ְ" :‬וֹלא ַת ְח ֹמד‬
‫יב ָהא ָל ַמ ְד ָּת‪ֶׁ ,‬ש ַהִּמ ְת ַא ֶּוה – עֹו ֵבר ְּב ָלאו ֶא ָחד; ְו ַהּקֹו ֶנה ָּד ָבר ֵאֶׁשת ֵר ֶעָך ְוֹלא ִת ְת ַאֶּוה ֵּבית ֵר ֶעָך‪ָׂ ,‬ש ֵדהּו‬
‫ְו ַע ְבּדֹו ַו ֲא ָמתֹו ׁשֹורֹו ַו ֲחמֹרֹו ְו ֹכל ֲאֶׁשר‬
‫ְלֵר ֶעָך"‪.‬‬ ‫ֶׁש ִה ְת ַאָּוה ְּב ֶה ְפ ֵצר ֶׁש ִה ְפ ִציר ַּבְּב ָע ִלים אֹו ְּב ַב ָּקָׁשה ֵמ ֶהם – עֹו ֵבר‬
‫ִּבְׁש ֵני ָלא ִוין; ְל ָכְך ֶנ ֱא ַמר "ֹלא ַת ְחמֹד" (שמות כ‪,‬יג; דברים ה‪,‬יז) ְו"ֹלא‬
‫יא ֵצא ּו ְל ַמד – ביטוי רגיל בספר‬
‫ִת ְת ַא ֶּוה" (דברים ה‪,‬יז)‪ְ .‬ו ִאם ָּג ַזל – ָע ַבר ִּבְׁשלָׁשה ָלא ִוין‪.‬‬
‫"משנה תורה" לפני סיפור מקראי‪.‬‬

‫ִמַּמ ֲעֵׂשה ַא ְח ָאב ְו ָנבֹות – אחאב חמד‬ ‫משמעות הגזלה והחזרתה‬
‫את כרם נבות וביקש לקנותו‪ ,‬ומשסירב‬
‫נבות למכור לו את הכרם‪ ,‬הוציא אותו‬ ‫יג ָּכל ַהּגֹו ֵזל ֶאת ֲח ֵברֹו ָׁשֶוה ְּפרּו ָטה – ְּכ ִאּלּו נֹו ֵטל ִנְׁש ָמתֹו‬
‫אחאב להורג במשפט בעלילות שווא‬
‫ִמֶּמּנּו‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ֵּ" :‬כן ָאְרחֹות ָּכל ּבֹ ֵצ ַע ָּב ַצע‪ֶ ,‬את ֶנ ֶפׁש ְּב ָע ָליו‬

‫והחרים את כרמו לטובת אוצר המלך‬ ‫ִי ַּקח" (משלי א‪,‬יט)‪ְ .‬ו ַאף ַעל ִּפי ֵכן‪ִ ,‬אם ֹלא ָה ְי ָתה ַהְּג ֵז ָלה ַק ֶּי ֶמת‪,‬‬
‫(מלכים‪-‬א כא‪ .‬לחומרת המעשה ראה רוצח ד‪,‬ט)‪.‬‬ ‫ְוָר ָצה ַהַּג ְז ָלן ַל ֲעׂשֹות ְּתׁשּו ָבה‪ּ ,‬ו ָבא ֵמ ֵא ָליו ְו ֶה ֱח ִזיר ְּד ֵמי ַהְּג ֵז ָלה‬

‫יג ּבֹ ֵצ ַע ָּב ַצע – גוזל‪ּ .‬ו ָבא ֵמ ֵא ָליו –‬

‫אבל אם תבע את הגזלן בדין‪ ,‬לא חלה עליו התקנה (י')‪ ,‬מפני שהוא מחזיר את מה שגזל בגלל פסק הדין במשפט‪ ,‬ולא‬