Page 16 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫טפשמה ירעשב – רבד חת פ‬ ‫י ב‬

‫ממוקד מטרה‪ ,‬מרוכז מחשבה‪ ,‬יום אחר יום הוא עובד ‪/‬‬ ‫קנייני סרק‪ .‬הבנת דבר זה באה לידי מיצוי בקביעת אמות‬
‫קם השכם‪ ,‬חוזר בליל‪ ,‬מותש‪ ,‬אובד ‪ /‬נכבל בהטבות תנאי‬ ‫המידה המגדירות את הטוב ואת הרע‪:‬‬
‫שפע מסממים ‪ /‬ונכלא כבחדר זכוכית שנים אחר ימים ‪/‬‬
‫מכלה את ימיו בחלום‪ ,‬ברעש‪ ,‬במציאות מדומה ‪ /‬ושוכח‬ ‫אבל מה שיש לזה צרורות מור רבים ובגדים מוזהבים‪,‬‬
‫את הפשוט‪ ,‬את הנוכח‪ ,‬את הדממה ‪ /‬יותר משהוא מתעסק‬ ‫וזה אין לו המותרות הללו בחייו‪ ,‬אין בזה כל רע ולא‬
‫להשיג הרבה מהומה ‪ /‬הוא בורח משאלות של ָלמה ו ְלמה‬ ‫עוול‪ ,‬וזה אשר יש לו המותרות הללו לא השיג שום‬
‫באימה ‪ /‬לכאורה‪ ,‬מפקיד את עצמו באילוצי החיים בלית‬ ‫דבר נוסף בעצמותו [=במהותו]‪ ,‬אבל השיג דמיון שוא‬
‫בררות ‪ /‬למעשה מתאמץ להשיג מותרות ‪ /‬ואם יש לו כאלו‪,‬‬ ‫או משחק‪ .‬וזה שהוא נעדר מותרות החיים לא חסר לו‬
‫חסרות אחרות ‪ /‬וכך אפילו ההכרחי נעשה בסבל ומהמורות ‪/‬‬ ‫מאומה חיובי‪ ,‬ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר‪,‬‬
‫מתאמץ להשיג עתיד רחוק וטוב ‪ /‬ושוכח את ההווה הקרוב ‪/‬‬ ‫"איש לפי אוכלו לקטו"‪ .‬זהו מצב הרוב בכל זמן ובכל‬
‫ומי יודע אם יזכה לחיות כדי הנאה ממחצית שאיפותיו ‪/‬‬
‫ואם יזכה‪ ,‬יגיע באפיסת כוחותיו ‪ /‬שוכח לטפל בנצח ודוחה‬ ‫מקום‪ ,‬ואין לשים לב לבודדים כמו שביארנו‪.12‬‬
‫מיום ליום את האמת ‪ /‬נקשר לדמיון רוחו‪ ,‬יציר כפיו‪" ,‬אשר‬
‫ספר קניין נחתם בהלכות עבדים‪ ,‬תופעה שהייתה נפוצה‬
‫הוא גם יצר הרע באמת"‪.16‬‬ ‫בעולם הקדום‪ ,‬ובאה התורה והנחתה אותנו ללכת בדרך‬
‫אצילית ביחס לעבד‪ ,‬דברים שיש בהם תקנה לנזקק ולחברה‪.‬‬
‫פושע בשפע‪ ,‬ונגוע בעונג‪ .‬מי יפרוץ מעגל קסמים זה‪ ,‬ישיל‬ ‫מהיבט אחר‪ ,‬אמנם התופעה הגסה של העבדות חלפה מן‬
‫אסוריו מעליו ויכיר בחירותו‪-‬אחריותו‪ .‬כמה נעים להיות‬ ‫העולם המודרני‪ ,‬אבל פנים אחרות באו לכאן‪ ,‬מעודנות‬
‫עבד באצטלה של אדון‪ .‬ומה גדול הוא האיש‪ ,‬יהא אשר יהא‪,‬‬ ‫ומתוחכמות יותר‪ .‬התעשייה עתירת הטכנולוגיה‪ ,‬המכונה‬
‫אשר "ָּפַרק ֵמ ַעל ַצָּוארֹו ֹעל ַה ִחׁ ְּשבֹונֹות ָהַרִּבים ֲאֶׁשר ִּבְּקׁשּו ְּב ֵני‬ ‫הייטק‪ ,‬שאנו חבים לה הרבה מן הנוחות שאנו חיים בה ויש‬
‫בה כדי לפרנס כותב שורות אלו‪ ,10‬מציגה בסמוי ובגלוי את‬
‫ָה ָא ָדם"‪ ,‬כדברי רבנו בסוף ספר זרעים‪.‬‬
‫העבדות החדשה‪ ,‬הממכרת‪.‬‬

‫לספר משפטים‬

‫המזמנת אותנו למאמץ מחשבתי‪ ,‬להקיש דבר לדבר ולהפיק‬ ‫העומד נוכח יסודות המשפט העברי ומתבונן הן בשאיפה‬
‫כמעיין הנובע פתרונות לבעיות דומות שלא נידונו בו‪ .‬זו‬ ‫הכללית של חיפוש הצדק והן בפרטי פרטיו‪ ,‬אינו יכול‬
‫גם משמעותו של הביטוי "וכן כל כיוצא בזה"‪ ,‬שחמישית‬ ‫שלא להתפעל מן הרגישות שבדינים הללו‪ ,‬מן האיזון בין‬
‫מכלל מאות רבות של הופעותיו במשנה תורה מצויה בספר‬ ‫שימושם ושעבודם של נכסים לבין חירותו ואחריותו של‬
‫זה‪ .‬ההלכות הללו תובעות מאמץ מחשבתי‪ ,‬לצייר את‬ ‫האדם‪ :‬ההנחיות שכופים כדי למנוע מידת סדום‪ ,‬כשזה נהנה‬
‫המציאות הנידונה (כשליש מכלל סיפורי "מעשה באחד‬ ‫וזה לא חסר;‪ 17‬אי קיום עונש גופני על חיובים ממוניים;‪18‬‬
‫ש‪ "...‬או "מעשה באישה‪ "...‬באים בספר זה)‪ ,‬להבין את‬ ‫מידת גמירות הדעת הנדרשת כדי לקבל התחייבות; החומרה‬
‫היבטיה‪ ,‬לשקול את צדדי הדין ולהבין את הכרעת ההלכה‪.‬‬ ‫שבהפרת התחייבות;‪ 19‬הזהירות היתרה שלא לעשות עושר‬
‫להקיש דבר מדבר‪ ,‬מלאכה גדולה היא‪ ,‬שהרי במציאות אין‬ ‫ממצוקתם של אחרים (ריבית); מיעוט השימוש בשבועות‪,‬‬
‫בשעה שבני אדם היו מתייראים מלשאת לשווא את שמו‬
‫לך דבר המתאים בדיוק להלכה מסוימת אחת‪.‬‬ ‫של הקדוש ברוך הוא; העושה טובה לחברו שלא מדעתו‬
‫‪ -‬על חברו לשלם על מה שנהנה בעשייתו;‪ 20‬וכלה בדאגה‬
‫ימלא ה' משאלות לבנו להשיב את המשפט העברי לקדמותו‬ ‫ליתומים ולאלמנות‪ ,‬עד שנקבע הכלל שבית דין הוא אביהם‬
‫ותפארתו‪ ,‬כפי שאנו משלשים בתפילה בכל יום‪ָ " :‬הִׁשי ָבה‬
‫ׁשֹו ְפ ֵטינּו ְּכ ָבִראׁשֹו ָנה ְויֹו ֲע ֵצינּו ְּכ ַב ְּת ִחָּלה‪ְ ,‬ו ָה ֵסר ִמֶּמּנּו ָיגֹון‬ ‫של יתומים‪21.‬‬
‫ַו ֲא ָנ ָחה‪ּ ,‬ו ְמֹלְך ָע ֵלינּו ַא ָּתה ְל ַב ְּדָך ְּבַר ֲח ִמים ְּב ֶצ ֶדק ּו ְב ִמְׁשָּפט‪.‬‬
‫ההלכות המזומנות בספר משפטים מתארות מציאות‬
‫ָּברּוְך ַא ָּתה ה'‪ֶ ,‬מ ֶלְך אֹו ֵהב ְצ ָד ָקה ּו ִמְׁשָּפט"‪.‬‬

‫לספר שופטים‬

‫כאן? אמנם הרמב"ם עצמו מטעים את סידור הדברים‪23,‬‬ ‫ספר שופטים עוסק בהבאת תבנית החיים הלאומיים‬
‫מפני שיש מצווה להתאבל על המת ואין מצווה להתאבל‬ ‫היהודיים בארצם לידי שלמות עם בניינם של שני המוסדות‬
‫על הרוגי בית דין‪ ,‬ודיני הרוגי בית דין כבר נתפרטו בהלכות‬ ‫המכוננים של הארץ‪ ,‬הסנהדרין והמלך‪ .‬המוסד השלישי‪,‬‬
‫סנהדרין‪ּ" :‬ו ְל ִפי ֶזה ָּכ ַל ְל ִּתי ֲה ָלכֹות ֵאּלּו ְּב ֵס ֶפר ֶזה‪ֶׁ ,‬ש ֵהן ֵמ ֵעין‬ ‫המקדש‪ ,‬נמצא בתווך‪ :‬הוא מיוסד על ידי המלך המשיח‬
‫ְקבּוָרה ְּביֹום ִמי ָתה‪ֶׁ ,‬ש ִהיא ִמ ְצַות ֲעֵׂשה"‪ .‬אך הלב אינו רווה‬
‫רק מטעם זה‪ ,‬ואין בו די‪ .‬כלום לא היה מתאים להביאו‬ ‫והסנהדרין יושבת בו‪22.‬‬
‫לאחר הלכות טומאת מת או כיוצא בזה? מה טעם להציבן‬
‫לפני סיום הספר? מדוע להזכיר עניין אבל וצער לפני עניין‬ ‫בתוך המגמה הזו‪ ,‬נטועות הלכות אבל‪ ,‬הדנות בהתכנסות‬
‫האדם בעולמו ובצערו ובמת‪ ,‬שהוא אבי אבות הטומאה‪.‬‬
‫ומאליה עולה התמיהה‪ :‬מה טעם מצא הרמב"ם להביאן‬