Page 33 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 33
ִה ְלכֹות ִנ ְז ֵקי ָממֹו ן
ֵיׁש ִּב ְכ ָל ָלן ַא ְרַּבע ִמ ְצוֹות ֲעֵׂשהְ ,ו ֶזה הּוא ְּפ ָר ָטן :א)ִּ דין ַהּׁשֹור .מניין המצוות :א)ִּ דין ַהּׁשֹור – לדון
בנזקי השור (מניין המצוות הקצר ,צח; סה"מ
עשה צה) ,ובייחוד בנזקי נגיחת שור. ב)ִּ דין ַה ֶה ְב ֵער .ג)ִּ דין ַהּבֹור .ד)ִּ דין ַה ַה ְב ָעָרהּ .ו ֵבאּור ִמ ְצוֹות
ב)ִּ דין ֶה ְב ֵער – לדון בנזק שהזיקה ֵאּלּו ִּב ְפָר ִקים ֵאּלּו.
הבהמה בין באכילתה בין בדרך הילוכה
(ראה להלן א,ב) ,כלשון הפסוק" :כי ַי ְב ֶער [יכלה] איש שדה או כרם ,ושלח את ְּב ִעירֹו [בהמתו] ּו ִב ֵער [ואכלה] בשדה אחר"
(שמות כב,ד) .שורש בע"ר משמש במקרא בשתי משמעויות שיש להן צד משותף :לשון בהמה ,כמו "אנחנו ובעירנו"
(במדבר כ,ד) ,ולשון רעיית בהמה (בארמית :בעיר) הגורמת להשחתת תבואה ,כמו "ואתם בערתם הכרם" (ישעיהו ג,יד).
ד)ַ ה ַה ְב ָעָרה – נזקי האש.
פרק א – הקדמה :נקדים כמה עקרונות ּ ֶפ ֶרק ִרא ׁשֹון
המשמשים בכל נזקי ממון )1 :תשלום
א
פיצוי (שאינו קנס) על נזקים חל רק כללי נזקי בהמה
על נזקים צפויים ,שהבעלים אחראי תשלום על נזקי בהמה
לשמירתם .אם הנזק הוא בלתי צפוי
– הבעלים פטורים (ראה למשל להלן ב). א ָּכל ֶנ ֶפׁש ַח ָּיה ֶׁש ִהיא ִּבְרׁשּותֹו ֶׁשָּל ָא ָדםֶׁ ,ש ִה ִּזי ָקה – ַהְּב ָע ִלים
)2תשלום נזקים ,פעמים הוא פיצוי על
ַח ָּי ִבין ְלַׁשֵּלםֶׁ ,ש ֲהֵרי ָממֹו ָנם ִה ִּזיקֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְ[" :ו] ִכי ִיּ ֹגף ׁשֹור
ִאיׁש ֶאת ׁשֹור ֵר ֵעהּו( "...שמות כא,לה) – ֶא ָחד ַהּׁשֹור ְו ֶא ָחד ְׁש ָאר ההפסד שנוצר (נקרא 'ממון') ופעמים
עונש למזיק ,כדי שייזהר להבא (נקרא
'קנס' ,כחצי נזק) )3 .ופעמים יש אחריות ְּב ֵה ָמה ַח ָּיה ָועֹוף; ֹלא ִּדֵּבר ַהָּכתּוב ְּבׁשֹור ֶאָּלא ַּבהֹוֶוה.
גם אם אין אשמה ,שמותר לעשות דבר ב ְו ַכָּמה ְמַׁשֵּלם? ִאם ִה ִּזי ָקה ִּב ְד ָבִרים ֶׁש ַּדְרָּכּה ַל ֲעׂשֹו ָתן
מסוים ,אבל אם נגרם נזק עקב המעשה,
האדם שעשה אותו חייב לשלם את מה ָּת ִמיד ְּכ ִמ ְנ ַהג ְּבִר ָּי ָתּהְּ ,כגֹון ְּב ֵה ָמה ֶׁש ָא ְכ ָלה ֶּת ֶבן אֹו ָע ִמיר אֹו
שהזיק (ראה הוצאת זבל ,להלן יג,טו) )4 .אסור ֶׁש ִה ִּזי ָקה ְּבַר ְג ָלּה ְּכ ֶדֶרְך ִהּלּו ָכּה – ַח ָּיב ְלַׁשֵּלם ֶנ ֶזק ָׁש ֵלם ִמן
ַה ָּי ֶפה ֶׁשִּב ְנ ָכ ָסיוֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרֵ " :מי ַטב ָׂש ֵדהּו ּו ֵמי ַטב ַּכ ְרמֹו ְיַׁשֵּלם" לאדם להזיק כדי לשלם את הנזק (להלן
ה,א).
(שם כב,ד)ְ .ו ִאם ִׁשָּנתְ ,ו ָעָׂשת ַמ ֲעִׂשים ֶׁש ֵאין ַּדְרָּכּה ַל ֲעׂשֹו ָתם ָּת ִמיד
א ֶנ ֶפׁש ַח ָּיה – בעל חייםִּ .בְרׁשּותֹו ְו ִה ִּזי ָקה ָּב ֶהםְּ ,כגֹון ׁשֹור ֶׁשָּנ ַגח אֹו ָנַׁשְך – ַח ָּיב ְלַׁשֵּלם ֲח ִצי ֶנ ֶזק
ִמּגּוף ַהַּמ ִּזיק ַע ְצמֹוֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרּ" :ו ָמ ְכרּו ֶאת ַהּׁשֹור ַה ַחי ְו ָחצּו
ֶׁשָּל ָא ָדם – בבעלותו או בשליטתו ,כגון
שומר (להלן ד,י) או אפוטרופוס (להלן ו,ג). ֶאת ַּכ ְסּפֹו" (שם כא,לה).
ֶׁשֶּנ ֱא ַמר "ְו ִכי ִיּ ֹגף [=ידחף] ׁשֹור [של]
ִאיׁש ֶאת ׁשֹור ֵר ֵעהּו ָו ֵמתּ ,ו ָמ ְכרּו ֶאת ג ֵּכי ַצד? ׁשֹור ָׁשֶוה ֵמ ָאה ֶׁשָּנ ַגח ְלׁשֹור ָׁשֶוה ֶעְׂשִרים ֶו ֱה ִמיתֹו,
ַהּׁשֹור ַה ַחי ְו ָחצּו ֶאת ַּכ ְסּפֹו ְו ַגם ֶאת ַהֵּמת
ַו ֲה ֵרי ַהְּנ ֵב ָלה ָׁש ָוה ַא ְרָּב ָעה – ַּב ַעל ַהּׁשֹור ַח ָּיב ְלַׁשֵּלם ְׁשמֹו ָנהֶ ,י ֱחצּון [וישלם בעל השור המזיק חצי נזק
משווי שורו]". ֶׁשהּוא ֲח ִצי ַהֶּנ ֶזקְ .ו ֵאינֹו ַח ָּיב ְלַׁשֵּלם ֶאָּלא ִמּגּוף ַהּׁשֹור ֶׁש ִה ִּזיק,
ֶׁשֶּנ ֱא ַמרּ" :ו ָמ ְכרּו ֶאת ַהּׁשֹור ַה ַחי" (שם כא,לה)ְ .ל ִפי ָכְךִ ,אם ֵה ִמית
ב ְּכ ִמ ְנ ַהג ְּבִר ָּי ָתּה – כפי טבעהֶּ .ת ֶבן –
הגבעולים היבשים של השיבולים (פה"מ
שבת ג,א)ָ .ע ִמיר – צמחי מספוא שרגילים לעמר אותם ,כגון התלתן (ספרא קדושים א,ז) ,או פול המצרי (תוספתא שביעית ב,יג).
ַה ָּי ֶפה ֶׁשִּב ְנ ָכ ָסיו – אם אין לבעל הבהמה שהזיקה כסף או נכסים מיטלטלים ,גובים את דמי הנזק מן הקרקע הטובה
ביותר שלו (להלן ח,י)ֶׁ .שֶּנ ֱא ַמר" :כי ַי ְב ֶער [יכלה] איש שדה או כרם ,ושלח את ְּב ִעירֹו [בהמתו] ּו ִב ֵער [ואכלה] בשדה
אחר"ֵ ,מי ַטב ָׂש ֵדהּו ּו ֵמי ַטב ַּכְרמֹו ְיַׁשֵּלם"ִׁ .שָּנת – שינתהֲ .ח ִצי ֶנ ֶזק – קנס שהטילה התורה על בעל השור (להלן ב,ז),
מפני שלא שמר אותו מלהזיק (מו"נ ג,מ).
ג ֵמ ָאה – מאה דינר.
