Page 107 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 107

‫זקיםנ רפס‪      ‬הבנג תוכלה‪      ‬פרק ט ‪	85‬‬                                                                                                                       ‫	‬

‫א   ַא ְז ָהָרה ְלגֹו ֵנב ְנ ָפׁשֹות – מן ההקשר‬                     ‫ּ ֶפ ֶרק ְּת ִׁשי ִעי 	‬  ‫	‬

‫עולה שהדברים אמורים בדיני נפשות‬                                                              ‫ט‬

‫("לא תרצח" ו"לא תנאף"‪ ,‬שחייבים‬                                      ‫גנבת נפש והבא במחתרת‬

‫עליהן מיתות בית דין)‪ ,‬ולא בגנבת ממון‬                                                                                          ‫האיסור לגנוב נפש‬
‫(בבלי סנהדרין פו‪,‬א)‪ֶׁ .‬ש ֶּזה ִּב ְכ ַלל – איסור לא‬
‫תעשה אחר‪ִּ" .‬כי ֲע ָב ַדי ֵהם ֲאֶׁשר הֹו ֵצא ִתי‬                    ‫א  ָּכל ַהּגֹו ֵנב ֶנ ֶפׁש ִמ ִּיְׂשָר ֵאל – עֹו ֵבר ְּבֹלא ַת ֲעֶׂשה‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪:‬‬
‫אֹ ָתם ֵמ ֶאֶרץ ִמ ְצָר ִים‪ֹ ,‬לא ִיָּמ ְכרּו ִמ ְמֶּכֶרת‬
                                                                    ‫"ֹלא ִּת ְגנֹב" (שמות כ‪,‬יב; דברים ה‪,‬טז); ָּפסּוק ֶזה ָה ָאמּור ַּב ֲעֶׂש ֶרת‬

‫ַה ְּד ָב ִרים‪ ,‬הּוא ַא ְז ָה ָרה ְלגֹו ֵנב ְנ ָפׁשֹות‪ְ .‬ו ֵכן ַהּמֹו ְכרֹו – עֹו ֵבר ָע ֶבד" – שלא יתייחס אליו כעבד כנעני‬
‫(סה"מ ל"ת רנח; עבדים א‪,‬ה)‪ִ .‬מְּפ ֵני ֶׁשהּוא –‬
‫לאו אחד‪ ,‬מפני שעונשו של גונב נפש‬                                    ‫ְּבֹלא ַת ֲעֶׂשה‪ֶׁ ,‬ש ֶּזה ִּב ְכ ַלל "ֹלא ִיָּמ ְכרּו ִמ ְמֶּכֶרת ָע ֶבד" (ויקרא כה‪,‬מב)‪.‬‬
‫מורכב משני לאווים‪ ,‬גנבה ומכירה‪ָ .‬לאו‬                                ‫ְו ֵאין לֹו ִקין ַעל ְׁש ֵני ָלאִוין ֵאּלּו‪ִ ,‬מְּפ ֵני ֶׁשהּוא ָלאו ֶׁשִּנ ָּתן ְל ַא ְז ָהַרת‬

‫ִמי ַתת ֵּבית ִּדין‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ִּ" :‬כי ִיָּמ ֵצא ִאיׁש ּ ֹג ֵנב ֶנ ֶפׁש‪( "...‬דברים כד‪,‬ז)‪ֶׁ ,‬שִּנ ָּתן ְל ַא ְז ָהַרת ִמי ַתת ֵּבית ִּדין – מצַות‬
‫לא תעשה שהעונש עליה עשוי להיות‬
‫מיתת בית דין – אין מענישים בה עונש‬                                                           ‫ּו ִמי ָתתֹו ְּב ֶח ֶנק‪.‬‬

‫ב   ֵאין ַהַּגָּנב ַח ָּיב ִמי ַתת ֶח ֶנק ַעד ֶׁש ִּי ְג ֹנב ֶאת ַה ִּיְׂש ְר ֵא ִלי‪ ,‬אחר‪ ,‬כגון מלקות‪ ,‬אף כשבפועל הנידון‬
‫אינו נענש במיתה‪ ,‬מפני שאין עונשים‬
‫אלא אם כן מזהירים‪ ,‬והרי התורה לא‬                                    ‫ְו ַי ְכ ִני ֶסּנּו ִלְרׁשּותֹו‪ְ ,‬ו ִיְׁש ַּתֵּמׁש ּבֹו‪ְ ,‬ו ִי ְמְּכֶרּנּו ַל ֲא ֵחִרים‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪:‬‬
‫ייחדה במקרה זה אזהרה שנועדה‬                                         ‫"ְו ִה ְת ַעֶּמר ּבֹו ּו ְמ ָכרֹו" (שם)‪ַ .‬ו ֲא ִפּלּו ֹלא ִנְׁש ַּתֵּמׁש ּבֹו ֶאָּלא‬
‫למלקות (פה"מ מכות ג‪,‬א)‪ֶׁ .‬שֶּנ ֱא ַמר‪ִּ" :‬כי‬                        ‫ְּב ָפחּות ִמׁ ָּשֶוה ְּפרּו ָטה‪ְּ ,‬כגֹון ֶׁשִּנְׁש ַען ָע ָליו אֹו ִנ ְס ַמְך ּבֹו‪ַ ,‬אף‬

‫ִיָּמ ֵצא ִאיׁש ּ ֹג ֵנב ֶנ ֶפׁש ֵמ ֶא ָחיו ִמְּב ֵני ִיְׂשָר ֵאל‬   ‫ַעל ִּפי ֶׁש ַהִּנ ְג ָנב ָיֵׁשן – ֲהֵרי ֶזה ִנְׁש ַּתֵּמׁש ּבֹו‪.‬‬

‫ְו ִה ְת ַעֶּמר ּבֹו [=השתמש בו] ּו ְמ ָכרֹו‪ּ ,‬ו ֵמת‬                ‫ג‪ְּ  1‬ג ָנבֹו ְו ִנְׁש ַּתֵּמׁש ּבֹו ּו ְמ ָכרֹו‪ַ ,‬ו ֲע ַד ִין ַהִּנ ְג ָנב ִּבְרׁשּות ַע ְצמֹו‪,‬‬
‫ַהַּגָּנב ַההּוא ּו ִב ַעְר ָּת ָהָרע ִמִּקְרֶּבָך"‪ֶ .‬ח ֶנק‬

‫ְוֹלא ִה ְכ ִניסֹו ַהַּגָּנב ִל ְרׁשּותֹו – ָּפטּור‪ְּ .‬ג ָנבֹו ְוהֹו ִציאֹו ִל ְרׁשּותֹו – הקלה מארבע מיתות בית דין (סנהדרין‬
‫טו‪,‬ה)‪ .‬ו"חייבתו התורה מיתה‪ ,‬מפני‬
‫שהוא מביאו לסכנת מוות" (מו"נ ג‪,‬מא)‪.‬‬                                 ‫ְו ִנְׁש ַּתֵּמׁש ּבֹו ְוֹלא ְמ ָכרֹו‪ ,‬אֹו ְמ ָכרֹו קֹ ֶדם ֶׁש ִּיְׁש ַּתֵּמׁש ּבֹו‪ ,‬אֹו‬
                                                                    ‫ִנְׁש ַּתֵּמׁש ּבֹו ּו ְמ ָכרֹו ְל ֶא ָחד ִמְּקרֹו ָביו ֶׁשַּלָּגנּוב‪ְּ ,‬כגֹון ֶׁשְּמ ָכרֹו‬
‫ב  ְו ִיְׁש ַּתֵּמׁש ּבֹו – שימוש היוצר מעמד‬                        ‫ְל ָא ִביו אֹו ְל ָא ִחיו – ֲהֵרי ֶזה ָּפטּור‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ֹ ּ" :‬ג ֵנב ֶנ ֶפׁש ֵמ ֶא ָחיו"‬

‫של עבדות וכניעה (י')‪ִ .‬נ ְס ַמְך ּבֹו –‬                             ‫(שם) – ַעד ֶׁש ַּי ְב ִּדי ֶלּנּו ֵמ ֶא ָחיו ּו ִמְּקרֹו ָביו ִּב ְמ ִכיָרה‪.‬‬

‫השתמש בו כהמשך לדופן הסמוכה‬

‫לו‪ַ .‬אף ַעל ִּפי ֶׁש ַהִּנ ְג ָנב ָיֵׁשן – בשעת‬                     ‫ג‪ְ  2‬ו ֵכן ִאם ְּג ָנבֹו ְוהּוא ָיֵׁשן‪ְ ,‬ו ִנְׁש ַּתֵּמׁש ּבֹו ְּכֶׁשהּוא ָיֵׁשן‪ּ ,‬ו ְמ ָכרֹו‬
‫השימוש‪ ,‬ובשעת הגנבה או המכירה‬
‫ַו ֲע ַד ִין הּוא ָיֵׁשן – ֲהֵרי ֶזה ָּפטּור‪  .‬ד  ְו ֵכן ִאם ָּג ַנב ִאׁ ָּשה ּו ְמ ָכָרּה היה ער‪.‬‬
‫ְל ֻעָּבֶרי ָה ִּב ְל ַבד‪ְּ ,‬כגֹון ֶׁש ִה ְת ָנה ַעל ַהּלֹו ֵק ַח ֶׁש'ּזֹו ַהׁ ִּש ְפ ָחה ִלי‪ ,‬ג‪ֲ   2‬הֵרי ֶזה ָּפטּור – יש כאן ספק אם‬
‫התמלאו תנאי גונב נפש‪ ,‬שהרי ישן‬
‫מתחילת הגנבה ועד שיצא מרשותו (בבלי‬                                  ‫ְו ֵאין ְלָך ֶאָּלא ַהְּו ָלדֹות' – ֲהֵרי ֶזה ָּפטּור‪.‬‬

‫ה   ַהּגֹו ֵנב ֶאת ְּבנֹו אֹו ֶאת ָא ִחיו ַה ָּק ָטן‪ְ ,‬ו ֵכן ָה ַאִּפ ְטרֹוִּפין ֶׁשָּג ְנבּו סנהדרין פה‪,‬ב)‪ ,‬והכלל הוא‪ :‬ספק נפשות‬
‫– להקל (י')‪ .‬וכן הוא במוכר אישה‬
                                                                    ‫ֶאת ַה ְּיתֹו ִמים ֶׁש ֵהן ְסמּו ִכין ֶא ְצ ָלן‪ּ ,‬ו ַב ַעל ַהַּב ִית ֶׁשָּג ַנב ֶא ָחד‬
‫לעוברים שבבטנה‪ .‬ד  לֹו ֵק ַח – קונה‪.‬‬                                ‫ִמְּב ֵני ֵּביתֹו ַה ְּסמּו ִכין ַעל ֻׁש ְל ָחנֹו‪ּ ,‬ו ְמ ַלֵּמד ִּתינֹוקֹות ֶׁשָּג ַנב ֶא ָחד‬
                                                                    ‫ִמן ַהְּק ַטִּנים ַהְּל ֵמ ִדים ֶא ְצלֹו – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשִּנְׁש ַּתֵּמׁש ּבֹו ּו ְמ ָכרֹו‪,‬‬
‫ה   ַאִּפ ְטרֹוִּפין – אחראים לניהול נכסי‬

‫אחרים (פה"מ ב"ב ג‪,‬ה)‪ ,‬בדרך כלל נכסי‬
‫ָּפטּור‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ְ " :‬ו ִנ ְמ ָצא ְב ָידֹו" (שמות כא‪,‬טז) – ְּפ ָרט ְל ֵאּלּו‪ֶׁ ,‬ש ֵהן יתומים‪ְ .‬סמּו ִכין ַעל ֻׁש ְל ָחנֹו – שהוא‬
‫מפרנס אותם‪ ,‬והם אוכלים אצלו‪.‬‬
‫ֶׁשֶּנ ֱא ַמר‪ְ" :‬ו ֹג ֵנב ִאיׁש ּו ְמ ָכרֹו‪ְ ,‬ו ִנ ְמ ָצא ְב ָידֹו‬                           ‫ְמצּו ִיין ְּב ָידֹו‪.‬‬

‫מֹות יּו ָמת"‪ֶׁ .‬ש ֵהן ְמצּו ִיין ְּב ָידֹו – ואם כן‪,‬‬

‫אין זו סמכות ריבונית חדשה המוטלת עליו‪ ,‬אלא הרחבתה של הסמכות הקיימת (י')‪.‬‬
   102   103   104   105   106   107   108   109   110   111   112