Page 108 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 108
זקיםנ רפס הבנג תוכלה פרק ט 86
ו ֶׁשָּכלּו לֹו ֳח ָדָׁשיו – שנולד לאחר ו ֶא ָחד ַהּגֹו ֵנב ֶאת ַהָּגדֹול אֹו ַהּגֹו ֵנב ֶאת ַה ָּק ָטן ֶּבן יֹומֹו
תשעה חודשי היריוןֶ .ע ֶבד ְמֻׁש ְחָרר
ֶׁשָּכלּו לֹו ֳח ָדָׁשיוֵּ ,בין ָז ָכר ֵּבין ְנ ֵק ָבהֵּ ,בין ֶׁש ָה ָיה ַהַּגָּנב ִאיׁש – עבד כנעני שנטבל לשם עבדות
אֹו ִאׁ ָּשה – ֲה ֵרי ֵאּלּו ֶנ ֱה ָר ִגיןֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרֹ ּ" :ג ֵנב ֶנ ֶפׁש" (דברים כד,ז), ונשתחרר – טובל ,ודינו כישראל לכל
ִמָּכל ָמקֹוםְ .ו ֶא ָחד ַהּגֹו ֵנב ֶאת ַה ִּיְׂשְר ֵא ִלי אֹו ֶׁשָּג ַנב ֵּגר אֹו ֶע ֶבד דבר (איסורי ביאה יב,יז; יג,יב)ֶׁ .ש ֶח ְציֹו ֶע ֶבד
ְמֻׁש ְחָררֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרֶ " :נ ֶפׁש ֵמ ֶא ָחיו" (שם)ְ ,ו ֵאּלּו ִּב ְכ ַלל ַא ֵחינּו ְו ֶח ְציֹו ֶּבן ֹחִרין – כגון עבד שהיה של
ַּבּתֹוָרה ּו ַבִּמ ְצוֹות ֵהןֲ .א ָבל ַהּגֹו ֵנב ֶאת ָה ֶע ֶבד אֹו ִמי ֶׁש ֶח ְציֹו שני אדונים ושחרר אותו אחד מהם
ֶע ֶבד ְו ֶח ְציֹו ֶּבן חִֹרין – ָּפטּור. (פה"מ :גטין ד,ה; עדויות א,יג).
ז ַהָּבא ַּבַּמ ְח ֶּתֶרת – כלשון הפסוק:
הבא במחתרת " ִאם ַּבַּמ ְח ֶּתֶרת [שחתר בקיר הבית ונכנס
דרך הפרצה (ר' תנחום)] ִיָּמ ֵצא ַהַּגָּנב ְו ֻהָּכה
ז ַהָּבא ַּבַּמ ְח ֶּתֶרתֵּ ,בין ַּבּיֹום ֵּבין ַּבַּל ְי ָלה – ֵאין לֹו ָּד ִמים; ָו ֵמתֵ ,אין לֹו ָּד ִמים [=דינו כמת ,שמותר
להרוג אותו]ִ .אם ָזְר ָחה ַהׁ ֶּש ֶמׁש ָע ָליו [אם
ֶאָּלא ִאם ֲהָרגֹו ַּב ַעל ַהַּב ִית אֹו ְׁש ָאר ָה ָא ָדם – ְּפטּוִריןּ .וְרׁשּות
נתגלה ,וברור שלא ינסה להרוג] ָּד ִמים ֵיׁש ַלּכֹל ְל ָה ְרגֹוֵּ ,בין ַּבחֹל ֵּבין ַּבׁ ַּשָּבתְּ ,ב ָכל ִמי ָתה ֶׁש ְּיכֹו ִלין
לֹו [=אסור להרוג אותו]ַׁ ,שֵּלם ְיַׁשֵּלם,
ַל ֲה ִמיתֹוֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרֵ " :אין לֹו ָּד ִמים" (שמות כב,א). ִאם ֵאין לֹו ְו ִנ ְמַּכר ִּב ְג ֵנ ָבתֹו" (שמות כב,א-ב).
ּוְרׁשּות ֵיׁש ַלּכֹל ְל ָהְרגֹו וכו' – בניגוד
ח ְו ֶא ָחד ַהָּבא ַּבַּמ ְח ֶּתֶרת ,אֹו ַּגָּנב ֶׁשִּנ ְמ ָצא ְּבתֹוְך ַּגּגֹו ֶׁשָּל ָא ָדם,
לדין מי שרודף אחר חברו להרוג אותו,
אֹו ְּבתֹוְך ֲח ֵצרֹו ,אֹו ְּבתֹוְך ַקְרֵּפפֹוֵּ ,בין ַּבּיֹום ֵּבין ַּבַּל ְי ָלה. "שכל ישראל מצווין להציל הנרדף מיד
ְו ָלָּמה ֶנ ֱא ַמר "ַּבַּמ ְח ֶּתֶרת" (שם)? ְל ִפי ֶׁש ֶּדֶרְך רֹב ַהַּגָּנ ִבים ָלבֹוא הרודף ,אפילו בנפשו של הרודף" ,אך
עדיף לפצוע אותו ולא להרוג אותו (רוצח
ַּבַּמ ְח ֶּתֶרת ַּבַּל ְי ָלה.
א,ו-ז; א,יג) ,מפני שעיקר הדין הוא להציל
ט ּו ִמְּפ ֵני ָמה ִה ִּתיָרה ּתֹוָרה ָּדמֹו ֶׁשַּלַּגָּנבַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁשָּבא את הנרדף מסכנת מוות .לעומת זאת,
בדין הבא במחתרת ,בתחילה אין סכנת ַעל ִע ְס ֵקי ָממֹון? ְל ִפי ֶׁש ֶח ְז ָקתֹו ֶׁש ִאם ָע ַמד ַּב ַעל ַהַּב ִית ְּב ָפ ָניו
מוות ,וייתכן שלא תהיה לעולם ,כגון
ּו ְמ ָנעֹו – ַי ַהְר ֶגּנּו; ְו ִנ ְמ ָצא ֶזה ַהִּנ ְכ ָנס ְל ֵבית ֲח ֵברֹו ִל ְגנֹב – ְּכרֹו ֵדף שהבעלים עשויים לברוח מן הבית ,אבל
ַא ַחר ֲח ֵברֹו ְל ָהְרגֹוּ ,ו ְל ִפי ָכְך ֵי ָהֵרגֵּ ,בין ֶׁש ָה ָיה ָּגדֹול ֵּבין ֶׁש ָה ָיה סכנת המוות עלולה להתעורר מאוחר
יותר ,כשירצה האדם להגן על רכושו
ָק ָטןֵּ ,בין ָז ָכר ֵּבין ְנ ֵק ָבה.
י ָה ָיה ַה ָּד ָבר ָּברּור ְל ַב ַעל ַהַּב ִית ֶׁש ֶּזה ַהַּגָּנב ַהָּבא ָע ָליו ֵאינֹו (כפי זכותו) ,והגנב עלול לרצוח אותו.
לכן ,בתחילה ,הריגת הבא במחתרת
היא בגדר עונש בלבד להרתעה (למניעת הֹו ְרגֹוְ ,וֹלא ָּבא ֶאָּלא ַעל ִע ְס ֵקי ָממֹון – ָאסּור ְל ָה ְרגֹו; ְו ִאם
נזקים ,ובכלל זה דין רודף ,ראה מו"נ ג,מ .לעונשיםֲ ,ה ָרגֹו – ֲה ֵרי ֶזה הֹו ֵרג ֶנ ֶפׁשֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרִ " :אם ָז ְר ָחה ַהׁ ֶּש ֶמׁש
ובכללם עונשו של הבא במחתרת ,ראה מו"נ פרק
ָע ָליו" (שם כב,ב)ִ :אם ָּברּור ְלָך ַה ָּד ָבר ַּכּ ֶׁש ֶמׁש ֶׁש ֵּיׁש לֹו ָׁשלֹום
ִעְּמָך – ַאל ַּת ַהְר ֵגהּוְ .ל ִפי ָכְךָ ,אב ַהָּבא ַּבַּמ ְח ֶּתֶרת ַעל ְּבנֹו – מא .וראה סה"מ עשה רלט).
ֵאינֹו ֶנ ֱהָרגֶׁ ,שַּו ַּדאי ֶׁש ֵאינֹו הֹוְרגֹוֲ .א ָבל ַהֵּבן ַהָּבא ַעל ָא ִביו
ח ַּגָּנב ֶׁשִּנ ְמ ָצא – כשהוכח שגנב ,כגון
שראו אותו נוטל והתרו בו או שהוא
גנב מפורסם ,וברור שלא נכנס בטעות – ֶנ ֱה ָרג.
לרשות חברו (י')ַ .ק ְרֵּפפֹו – מקום מוקף
מחיצות ,שאינו משמש למגורים (פה"מ עירובין ב,ג) ,שנהגו בדרך כלל לאחסן בו עצים וכדומה.
ט ְּכרֹו ֵדף ַא ַחר ֲח ֵברֹו ְל ָהְרגֹו – זהו דמיון לדין רודף שבו מותר להמית את הרודף ,אך הסיבות שונות :בהמתת הרודף
מצילים את הנרדף ,ובהמתת הגנב הבא במחתרת מענישים אותו (ראה לעיל ביאור הלכה ז).
י ָאב ַהָּבא ַּבַּמ ְח ֶּתֶרת – שטבע העולם הוא שרחמי האב על הבן ,אף אם הוא מבקש לגזול את ממונוֶׁ .שַּו ַּדאי ֶׁש ֵאינֹו
הֹוְרגֹו – כל זה כשלא ידוע אחרת .אך אם ברור לו שבא אביו כדי להרגו ,מפני שהוא מתאכזר עליו ושונא אותו – מותר
לו להרוג אותו (רש"י סנהדרין עב,א).
