Page 25 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 25
3
מבוא לספר נזקים
תיקון העברה נעשה באמצעות פיצוי ממוני לניזק ,בפיוסו ספר נזקים עוסק "במצוות שבין אדם לחברו ,שיש בהם
ובכפרה של האדם לעצמו .הממון נועד לפצות את הניזק היזק תחילה ,בממון או בגוף" 1.הספר הוא הראשון
על ההפסד ,ריצוי הניזק ופיוסו על הצער הנפשי שנגרם בספרי המשפט והשלטון – נזקים ,קניין ,משפטים
לו ,והכפרה ,ובכללה התשובה ,מכוונת למזיק עצמו11. ושופטים – מפני שתחילת עבודת השופט היא הסרת
פגיעה בממונו של האדם קרובה להיות פגיעה חמורה
באדם עצמו ,במיוחד אם היא נעשית במזיד ,כי "כל הגוזל המכשול ,בחינת "סור מרע ועשה טוב"2.
את חברו שווה פרוטה – כאילו נוטל את נשמתו" 12.ולא
לחינם נכרך דין מי שמוסר את חברו לידי גויים למי נזקי ממון ספר נזקים מקיף באופן כללי
שמוסר את ממונו 13,מפני ש"חמלת בני אדם על ממונם
כחמלתם על עצמם ,ומקצת בני אדם מעדיף ממונו על את הנזקים שבאחריות האדם גנבה
לפי שכיחותם 3,שהוא גם סדר
עצמו"14. גזלה ואבדה ההולך ומחריף מבחינת המזיק.
חובל ומזיק המצויים ביותר הם נזקים
שני עקרונות מנחים את ענישת המזיק ,נוסף על התיקון. רוצח ושמירת נפש הבאים על ידי רכושו של האדם
העיקרון הראשון הוא "מידה כנגד מידה" .בלשון נוקבת,
אפשר לומר כי העונש הוא העברה ,וכביכול המזיק הזיק המזיק ,כגון שור שהזיק עקב רשלנות בעליו בשמירה
לעצמו 15:אם פגע בממון זולתו ,פוגעים בממונו; ובאופן
רעיוני ,אם פגע בגוף זולתו ,פוגעים בגופו; ואם רצח עליו (הלכות נזקי ממון) .לאחר מכן באה הגנבה בסתר
ונטל נפש ,נוטלים את נפשו .לכן הגנב משלם כפליים,
ומוציאים ממנו ממון כפי שרצה להוציא מחברו .החובל (הלכות גנבה) ,שהיא מצויה יותר מן הגזלה הכרוכה
בחברו ,אף שלמעשה נענש בעונש ממוני" ,ראוי לחסרו
אבר או לחבול בו כמו שעשה" 16,ולא רק לחייב אותו בעזות פנים ,ובכלל הגזלה – אבדה שלא הוחזרה
לפצותו על אבדן השכר וההוצאות הרפואיות שהוציא
(שבת וריפוי) .והרוצח ,שאין חמור ממנו ,נאמר עליו: לבעליה( 4הלכות גזלה ואבדה) .נדירים וחמורים מנזקי
"ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם
שופכו" 17.ולעולם אסור לרחם על הרוצח אלא על הנרצח, הממון הם הנזקים שהאדם עושה בגופו ,כשהוא פוצע
כי "הרחמנות על הרשעים המשחיתים אכזריות היא על
את חברו או מזיק לרכוש חברו או לממונו ,שלרוב אין
כל הבריות"18.
לו בהם רווח חוץ מפריקת כעסו .גרועים מהם מתוארים
העיקרון השני הוא הרתעת העבריינים ומניעת הישנותן
של עברות .מתוך כך ,העונשים מדורגים ביחס לכוונה בסוף הלכות אלו ,והם מי שמוסר את ממון חברו או את
זו .פשע שכיח וקל לביצוע מחייב עונש כבד יותר מפשע
שקשה לעשותו .לכן מי שגונב בחשאי נענש באופן חברו ביד אנשים ַאלימים (הלכות חובל ומזיק) .לקראת
חמור יותר (משלם קנס בערך כפול ממה שגנב) ,והגזלן
(השודד) עונשו פחות ,מפני שמעשה הגזל שכיח פחות סיום הספר ,הרמב"ם פורס את ההלכות העוסקות בדינו
מן הגנבה ,משום שאפשר להישמר מפניו ,ואף אפשר
לתבוע את הגזלן ,שהרי זהותו ידועה 19.עבריין שפשעו של הרוצח ,שהוא החמור ביותר בפשעי האדם ,וכולל
דורש העזה גדולה ועלול להגיע לידי רצח ,כגון מי שגונב
אדם (חוטף) או בא במחתרת (גנב העשוי לרצוח) ,עונשו בהם את הדאגה לאחריות האדם לשלום גופו (הלכות
מוות על שם סופו 20.לעומת זאת ,הריגת מי שרודף אחר
אדם אחר להרגו אינה בגדר ענישה אלא ניסיון למנוע רוצח ושמירת נפש) .בסדר זה יש גם מסר שטיפול יסודי
את רציחתו של הנרדף .הקנס הוא עונש המוטל רק על
ידי בית דין ,והכלל "המודה בקנס – פטור" ,21בא כנראה באחריותו של האדם יש בו כדי למנוע את הידרדרותו
בגלל שמי שמודה מכיר בחטאו ,וכבר אין צורך להרתיעו.
למעשים חמורים יותר5.
התועלת שבמצוות הללו ברורה 6.הצדק ניכר בהן באיסור,
בתיקון העברה ובדרך הענישה עליה.
האיסור להזיק חל גם אם אין בו היבט ממוני" ,מפני
שאסור לאדם להזיק ולשלם מה שהזיק" 7.הדברים נכונים
ביחס לממון ,ויותר מכן ביחס לגוף ,שאסור לאדם להכות
את חברו גם אם ביקש ממנו שיכה אותו 8.שיאם של
הדברים בא ביחסו של האדם לגופו ,שהוא קניינו של
הקב"ה 9.אסור לאדם לפגוע בעצמו ,ואף לא לסכן את
עצמו" ,וכל העובר עליהן ואמר 'הריני מסכן בעצמי ,ומה
לאחרים עליי בכך' או 'איני מקפיד על כך' – מכין אותו
מכת מרדות"10.
