Page 26 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫זקיםנ רפס‪  ‬מבוא ‬ ‫‪ 4‬‬

‫גורלו נתון בידי בעליו‪ ,‬שהרי היה יכול לשחוט אותו בכל‬ ‫מניעת הישנות העברות ובקשת תיקונן הן הרעיון העומד‬
‫עת‪ ,‬ולכן ברור שהריגתו היא רק עונש לבעליו‪ ,‬שנוסף‬ ‫ביסוד תקנת השבים (סיוע לחוזר בתשובה להחזיר את‬
‫על תשלום הכופר המוטל עליו‪ ,‬בשר בעל החיים נאסר‬ ‫שווי מה שגזל ולא להטריחו דווקא את החפץ שגזל)‪22.‬‬

‫בהנאה (בכל שימוש)‪.‬‬ ‫בדומה לזה‪ ,‬העונש המוטל על רכוש האדם שהזיק לזולתו‬
‫(כגון שור שנגח) אינו רק פיצוי לניזק‪ ,‬אלא בא לחזק‬
‫‪‬‬ ‫את תודעת האחריות באדם‪ ,‬בעל הרכוש‪ ,‬שישמור את‬
‫רכושו מלהזיק‪ 23.‬כך למשל עולה מענישת שור (או כלב‬
‫רוב השחיתויות בחברה באות מתוך להיטות לממון‪25,‬‬ ‫וכדומה) שהרג אדם‪ ,‬שהדיון בו נעשה בבית דין של ‪23‬‬
‫העלולה לגרום לאדם לא רק להזיק לזולתו‪ ,‬אלא אף לסכן‬ ‫דיינים‪ ,)!( ‬מפני שהוא בגדר דיני נפשות‪ 24,‬שאפשר‬
‫את עצמו ולקפח את חייו‪ .‬ספר נזקים מסתיים בתמרור‬ ‫שיפסוק בית הדין את דינו של בעל החיים למוות‪ .‬עונש‬
‫אזהרה זה ובדרישה להקפיד על שמירת כל אחד מעם‬ ‫זה ודאי אינו בא להעניש את השור‪ ,‬שהרי גם בלא זה‬

‫ישראל כדי לחיות חיי אמת‪.‬‬

‫‪ ‬הערות ‪‬‬

‫‪ .15‬מו"נ ג‪,‬מא‪.‬‬ ‫‪ . 1‬הקדמה למשנה תורה‪ ,‬מבנה הספר‪.‬‬
‫‪ . 16‬חובל ומזיק א‪,‬ג‪ ,‬אלא שביצוע העונש בלתי אפשרי‪ ,‬ולכן הוא‬ ‫‪ .2‬תהילים לד‪,‬טו‪ .‬וכן כתב בפה"מ בסדר המשנה‪.‬‬

‫נידון לשלם‪.‬‬ ‫‪ . 3‬בחינת "תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם"‪.‬‬
‫‪ . 17‬במדבר לה‪,‬לג‪.‬‬ ‫‪ .4‬גזלה ואבדה יא‪,‬ב‪.‬‬
‫‪ . 18‬מו"נ ג‪,‬לט‪ .‬השווה סנהדרין יא‪,‬ה‪.‬‬
‫‪ .19‬מסיבה זו נקבעו תשלומי ארבעה וחמישה‪ .‬ראה מו"נ ג‪,‬מא‪.‬‬ ‫‪ .5‬גזלה ואבדה א‪,‬יא‪" :‬התאווה מביאה לידי חימוד‪ ,‬והחימוד‬
‫‪ . 20‬גנבה ט‪,‬ט‪ .‬וראה ביאורנו שם‪ .‬עניין הרודף נידון במו"נ ג‪,‬מ‪,‬‬ ‫מביא לידי גזל‪ ...‬יבוא לידי שפיכות דמים"‪.‬‬
‫בפרק על הנזקים והרוצח‪ .‬לעומת הבא במחתרת מו"נ ג‪,‬מא‪,‬‬
‫בפרק על העונשים‪ .‬ויש מי שחולק על טעם הרמב"ם‪.‬‬ ‫‪ . 6‬לטעמי המצוות לספר זה ראה ב מו"נ ג‪ ,‬פרקים מ‪-‬מא‪.‬‬
‫‪ .21‬נזקי ממון ט‪,‬ו; גנבה ג‪,‬ז‪-‬ח; חובל ומזיק ה‪,‬ז‪.‬‬ ‫‪ . 7‬נזקי ממון ה‪,‬א‪.‬‬
‫‪ .22‬גזלה ואבדה א‪,‬ה‪.‬‬
‫‪ .23‬מו"נ ג‪,‬מ‪ ,‬וראה הרב יהונתן בלס‪" ,‬מנופת צוף"‪ ,‬עמ' ‪.585‬‬ ‫‪ . 8‬חובל ומזיק ה‪,‬יא‪.‬‬
‫ויש מי שחולק על טעם הרמב"ם‪.‬‬ ‫‪ . 9‬רוצח א‪,‬ד‪ .‬לדין המתאבד ראה שם ג‪,‬ב; אבל א‪,‬יא‪.‬‬
‫‪ .24‬ראה‪ :‬נזקי ממון י‪,‬א; סנהדרין ה‪,‬ב‪.‬‬
‫‪ .25‬מו"נ ג‪,‬מ‪" :‬מקצת בני אדם מעדיף ממונו על עצמו"‪ .‬וראה‬ ‫‪ . 10‬רוצח יא‪,‬ה‪.‬‬
‫שם ג‪,‬יא; איסורי ביאה כב‪,‬יט‪.‬‬ ‫‪ . 11‬תשובה ב‪,‬ט; נזקי ממון י‪,‬ד‪-‬ה‪ .‬וראה חובל ומזיק ה‪,‬ט‬

‫וביאורנו שם‪.‬‬
‫‪ . 12‬גזלה ואבדה א‪,‬יג‪.‬‬
‫‪ . 13‬חובל ומזיק פרק ח‪.‬‬
‫‪ .14‬מו"נ ג‪,‬מ‪ .‬לכן מסתיים הספר בדרישה לסייע לכל אדם‬
‫מישראל גם בממון‪" ,‬שמא ישתהה בשביל ממונו ויבוא לידי‬
‫סכנה" (רוצח יג‪,‬יד)‪.‬‬