Page 257 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 257
235
מושגי יסוד בספרי קניין ומשפטים
המושגים שלהלן הם מעין הקדמה קצרה לדיני ממונות בספרי קניין ומשפטים
ביטוי לחסרון גמירות הדעת הוא האסמכתא ,שהיא קבלת התחייבות
התחייבות ממונית עתידית הבאה מתוך תנאי שהאדם אינו
יודע אם יבוא לידי קיום ,כגון 'אם לא אגיע מחר לפגישה עקרונית ,קבלת התחייבות (ומכירה היא התחייבות של
– אמכור לך את השדה בחצי המחיר; ואם אגיע לפגישה – הקונה לקנות ושל המוכר למכור) בין שני צדדים מבוססת
אמכור אותה לך בשוויה המלא'" ,שהרי סמך [תלה] קנייתו על גמירות דעת ,שמשמעותה הבנת המחויבות והסכמה
לעשיית כך וכך ,וכל אסמכתא אינה קונה ,שהרי לא גמר שלמה לכל פרטיה ,כולל הכרה בצורך לעמוד בה .בכל
בליבו להקנותו .שכל האומר 'אם יהיה' או 'אם לא יהיה' – התקשרּות ממונית ,חייבת להיות גמירות הדעת הזאת.
לא גמר והקנה ,שהרי דעתו עדין סומכת שמא יהיה או שמא בהיעדר תנאים מיוחדים ,התקשרות בין שני צדדים מבוססת
לא יהיה" .יחד עם זאת ,אם התחייב בבית דין חשוב במעשה על דיני התורה (כגון בדיני ארבעת השומרים ,ששומר
קניין הבא לתת לה תוקף ומסר את זכויותיו (שטרותיו) לבית שכר פטור אם הפיקדון נגזל ממנו בשוד מזוין) ,על גילוי
הדין – הדבר נחשב כגמירות דעת היכולה להתבצע כבר דעת של הצדדים ,או על הסכמה קיימת ומקובלת ,מנהג
המדינה (כגון הגדרת חצר בהשכרת חצר) ,ומקור ההסכמה
בשעת ההתחייבות (מכירה יא הלכות ב ,ו ,יג-יד). המקובלת (חוקים ממשלתיים וכדומה) אינו מעלה ואינו
מוריד .במקרה של ספק ,הולכים על פי תקנות חכמים ,שגם
הפרת התחייבות הן קובעות בסופו של דבר מוסכמות ,כדברי הרמב"םְ" :ו ֶזה
ִע ָּקר ָּגדֹול ְּב ָכל ִּד ְבֵרי ַמׂ ָּשא ּו ַמ ָּתן :הֹו ְל ִכין ַא ַחר ְלׁשֹון ְּב ֵני
אדם חייב לעמוד בהתחייבותו ככל יכולתו .ואם לא עמד ָא ָדם ְּבאֹותֹו ַהָּמקֹום ְו ַא ַחר ַהִּמ ְנ ָהגֲ .א ָבל ָמקֹום ֶׁש ֵאין ּבֹו ִמ ְנ ָהג
בהתחייבותו ,קשת התגובות נגדו גדולה ,בקצה האחד כפייה ָידּו ַע ְוֹלא ֵׁשמֹות ְמ ֻי ָח ִדיןֶ ,אָּלא ֵיׁש ֶׁשּקֹוִרין ָּכְך ְו ֵיׁש ֶׁשּקֹוִרין
על מילוי התחייבותו ובקצה השני פטור מלא ממנה .בין שני ָּכְך – עֹוִׂשים ְּכמֹו ֶׁשֵּפְרׁשּו ֲח ָכ ִמים ִּב ְפָר ִקים ֵאּלּו" (מכירה כו,ז-ח;
כז,יא; כח,טו; שכירות ו,א; ח,ו; ט,א) .הבהרה מפורשת והסכמה על
הקצוות הללו :תרעומת ,מחוסרי אמנה ומי שפרע. תנאים אחרים בהתקשרות עולה על הכל (כללי התנאים מפורשים
באישות פרק ו) ,אף אם אינה כדיני התורה ,על פי הכלל "כל
תרעומת – בדרך כלל פירושו רוגז על הפרת התחייבות תנאי שבממון – קיים" (כגון לחייב שומר שכר אף בשוד
שבעל פה שהוסכם בה על תחילת התקשרות ,שיש בה תוכחה מזוין) ,אלא שההסכמה צריכה להיות ברורה ומפורשת ,על
על המפר .דרך משל ,המקבל שדה לעבד אותה עבור תוצרת
שומשמין ,אך שינה את דעתו והחליט לזרוע בה חטים :אם פי הכלל" :דברים שבלב – אינם דברים" (מכירה יא,ט).
תוצרת החטים שווה למה שהייתה מוציאה השדה אם הייתה
פעמים רבות יש צורך במתן תוקף נוסף להתחייבות ,המובע
של שומשמין – אין לשני אלא תרעומת (שכירותח,יד). במקורותינו בצירוף הלשון "קנו מידו" (ראה למשל קבלת
התחייבות שונה מזו הנזכרת בתורה בשכירות ב,א) .יסודו של מעשה
מחוסר אמנה – כשהבטיח אדם לחברו לקנות ממנו או קניין זה בקניין חליפין .קניין חליפין הוא מעשה של החלפת
למכור לו או לתת לו במתנה דבר מה ,ובסוף לא עמד חפצים בין שני בני אדם ,וכשאחד מהם מושך את החפץ של
בדיבורו ,בתנאים מסוימים ייחשב כ'מחוסר אמנה' (מכירה חברו או מגביהו ,נשלם תהליך הקניין ,והחפץ שלו נקנה
לצד השני (מכירה ה,א-ד) .בדרך דומה לזו ,אפשר להקנות כל
ז,ח-ט). נכס :המוכר מושך חפץ של הקונה או מגביהו ותהליך הקניין
נשלם באמצעות המשיכה ,והנכס עובר לרשות הקונה ,ואין
מי שפרע – קללהִ " ,מי ֶׁשָּפַרע ֵמ ַא ְנֵׁשי ּדֹור ַהַּמּבּול ּו ֵמ ַא ְנֵׁשי איש מהם יכול לחזור בו .דרך זו נקראת קניין ("הוא הנקרא קניין"
ּדֹור ַהְּפ ָל ָגה ּו ֵמ ַא ְנֵׁשי ְסדֹום ַו ֲעמֹוָרה ּו ִמִּמ ְצִרים ֶׁשָּט ְבעּו ַּב ָּים, – מכירה ה,ה) .המפרשים מכנים את הקניין הזה "קניין סודר",
הּוא ִיָּפַרע ִמִּמי ֶׁש ֵאינֹו עֹו ֵמד ְּב ִדּבּורֹו" (מכירה ז,ב) ,המוטלת מפני שבדרך כלל החפץ הנמשך היה בגד (=סודר) .הכללה
על מי שחוזר בו מהתחייבותו אחרי שאחד הצדדים עשה של קניין זה היא התחייבות כללית של אחד הצדדים לעמוד
בתנאי מפורש של ההסכם ,כשהמחויב מושך חפץ של הצד
מעשה של קניין התקף מן התורה ושאינו תקף על פי תקנת השני או מגביהו ומקנה בפעולתו את התחייבותו לצד השני,
ושוב איש מהם אינו יכול לחזור בו מן ההסכם (ראה מכירה
חכמים (בקרקע ,ראה ב"י חו"מ סימן רד) ,כגון שנתן אדם לחברו ה,ה) .בתלמוד ובספר "משנה תורה" משמש לשון "קנו מידו"
מעות עבור קניית חפץ וחזר בו אחד מן הצדדים חלה עליו לציין קניין זה .התחייבות מפורשת זו ,כמו הקנאת חפץ,
קללת 'מי שפרע' ,ולאחריה הכסף או הסחורה מוחזרים יכולה להיעשות לא רק ב'קניין חליפין' אלא גם בדרכים
לצד השני (מכירה ז,א). אחרות (הרמב"ן כתובות קא,ב).
אינו יכול לחזור בו – עשה מעשה קניין על העסקה ,כגון
הגבהת סודר או הגבהת החפץ הנקנה ,שוב אינו יכול לחזור
בו וחייב להשלים את העסקה ,כגון המזכה לחברו מתנה על
ידי אדם אחר ,כיוון שהחזיק בה הצד השני ,אין הנותן יכול
לחזור בו ,שהרי נעשתה פעולת קניין (זכייה ומתנה ד,ב).
